החטופות בסכנת אונס מידי: "אם הן לא יחזרו בחיים, לא תהיה לנו תקומה"

סיוט שלא מרפה:"מספיק עם המילים היפות של הטרדות מיניות" זעק מדם ליבו שרון שרעבי, ששני אחיו חטופים בעזה. "אונסים אותם". התחקיר המקיף והמעמיק של ה"ניו יורק טיימס" שפורסם לפני כשבועיים, על פשעי המין החמורים שבוצעו בנשים יהודיות ב-7 באוקטובר, סיפק הצצה לא מצונזרת לסיוט שעוברים נשים וגברים בשבי.

בתחילת השבוע פרסם ה"דיילי מייל" תיעודים מחרידים של הבנות שלנו מבועתות, בוכות, קשורות ומדממות בשבי. בדיון שהתקיים ביום שלישי האחרון בכנסת, בוועדה למעמד האישה, העידה בקול רועד וראשון החטופה ששבה, אביבה סגל, על כך שמול העיניים שלה עינו את אחת מהחטופות שנחשדה כקצינה בעזה, ואנסו מישהי אחרת שרק יצאה לשירותים.

מרב סבירסקי, שהוריה נרצחו ואחיה עודנו חטוף בעזה, אמרה: "צריך לדבר על הפיל שבחדר, מה שקרה לנשים. יש מצב שיש שם נשים בהיריון. עכשיו זה הזמן שעוד אפשר לקיים הפלות, אחר כך לא יהיה. נשים יצאו משם אובדניות".

ירדן לשם גונן, אחותה הצעירה של רומי, זעקה בדמעות מול חברי הכנסת: "אחותי חולה, פצועה, והיא אישה. מה עוד? זה לא בית סוהר ואפילו לא צינוק, אלא עינוי משנייה לשנייה. מתעללים בהם".

"אם היתה בין מקבלי ההחלטות אישה מומחית, ב-7 באוקטובר, היא היתה אומרת שחובה לתעד ראיות פורנזיות ולחפש עדויות על פשעי מין של חמאס בזירת הטבח"

כשניסתה יו"ר הוועדה לומר לה שהיא מבינה אותה ושהיא גיבורה, עצרה אותה ירדן והשיבה לה שהיא לא מעוניינת בחיבוקים ובמילות הזדהות. את השלב הזה עברנו מזמן. זה עניין של חיים או מוות. להיות או לחדול. "אם הן לא יחזרו בחיים, לא תהיה לנו תקומה", היא זעקה בתקווה שהקול המרוסק שלה יחדור את תחושת האדישות והנורמליות שהחלה לחלחל אל תושבי המדינה.

לא להרים ידיים

ובאמת נדמה שסדר היום חוזר למסלולו. הוויכוחים הישנים מתערבבים בחדשים - ארסיים יותר, כמו האם אהרן ברק הוא האיש הנכון להאג. בד בבד, סיוע הומניטרי נכנס יום יום לעזה, דרך מעבר כרם שלום, והתמונות מעידות שחלקו הגדול מגיע ישירות לחמאס. מבלי הודעה רשמית, עברה הלחימה לשלב שלישי, פחות עצים, מבלי שקיבלנו אף חטופה בתמורה. שלא לדבר על כך שהצלב האדום עדיין לא נכנס פנימה לבדוק את מצבן הרפואי.

תשומת הלב הציבורית חייבת לזעזע יום יום את המדינה בדרישה חד משמעית להחזיר אותן הביתה עכשיו. החובה המוסרית שלנו לא לגרור רגליים, לא להרים ידיים.

בשיחה מעמיקה שפורסמה השבוע בפודקאסט "שמעו סיפור" עם איילת רזין בית-אור, לשעבר מנכ"לית המשרד לקידום מעמד האישה ומומחית בנושא טראומה מינית, אלימות במשפחה ועוד, היא אמרה שבמשברי חירום בכל העולם נשים הן הנפגעות העיקריות בצורה לא פרופורציונלית בכל הרבדים, בוודאי ביחס לגברים".

"פעמים רבות", כך אומרת רזין בית-אור, "זה נובע מהעובדה שהן לא נמצאות סביב שולחן מקבלי ההחלטות, כאשר הצרכים שלהן וקולן לא נשמעים. אם, למשל, היתה בין מקבלי ההחלטות אישה מומחית בנושא, ב-7 באוקטובר, היא היתה יודעת לומר שחובה לתעד ראיות פורנזיות ולחפש עדויות על פשעי מין של חמאס בזירת הטבח". אם בין הגברים היתה יושבת אשת מקצוע כמו איילת. אולי אז, היינו במקום אחר.