מצה מעצימה: מפעל המצות בשדרות שמשמר אחדות

מאז 7 באוקטובר, החמ"ל האזרחי של ארגון "אחים לנשק" פועל ללא הפסקה במטרה לסייע ככל שניתן. בזכות יוזמה של שלמה אגוזי, הפעיל בארגון, נוצר חיבור יוצא דופן של סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב למפעל מצות שמורות בשדרות, שייעודו לשמח את יהודי הארץ והתפוצות בערב פסח. עם תחילת המלחמה, נטרפו כל הקלפים ובמפעל נקלעו לקשיים, בעיקר בתחום הייצור, שכן רבים מעובדיו לא זמינים - מפונים ממגוריהם או במילואים.

גלית יובל, נציגת הארגון, מספרת בשיחה עם "ישראל היום" על היוזמה: "שלמה חשב על החיבור שלנו עם התעשייה בעוטף. כמו בתחום החקלאות, גם כאן יש מפעלים שהיו זקוקים לנו, ומפעל המצות הוא אחד מהם. סיוע כספי זה יפה, אבל צריך גם להמשיך לייצר".

"חשבתי שאני חולם"

למעשה, החמ"ל האזרחי אוסף את הפניות מהמקומות הזקוקים לסיוע, ואוניברסיטת תל אביב היא "הספקית העיקרית" של מתנדבים. פעמיים-שלוש בשבוע יוצאת מהאוניברסיטה הסעה ובה כעשרה מתנדבים, שמסייעים בעמדות פס הייצור במפעל.

יאיר חדד, בעל המפעל, משתף: "היינו אמורים להתחיל לעבוד אחרי סוכות, ובגלל המלחמה הכל נדחה. להשיג עובדים עכשיו זה כמעט בלתי אפשרי.יכולתי לשבת בבית, להגיש את המסמכים ולחכות לפיצויים, אבל אני לא יכול להרשות את זה לעצמי. אנחנו מספקים מצות ל־27 מדינות ומחברים את עם ישראל. החלטתי לא לוותר. כשקיבלתי את הטלפון מגלית, שאמרה 'אני רוצה לעזור לכם ולהביא לכם מתנדבים', חשבתי שאני חולם", הוא אומר בהתרגשות.

"בזכות העזרה של האנשים הנהדרים האלה, שמגיעים בסיוע החמ"ל האזרחי גם מהאוניברסיטה וגם ממכינות קדם־צבאיות, נצליח להגיע ל־80 אחוזי תפוקה לעומת שנה רגילה. מדובר באלפי קרטונים".

מצה מקרבת לבבות

לפני 7 באוקטובר לא היה הרבה משותף בין בעל המפעל לבין הארגון, אך המלחמה קירבה לבבות רבים. "יש כאן מתנדבת בת יותר מ־70", מספר חדד, "היא אמרה לי: 'אבא שלי היה אוכל את המצות האלו בערב החג. אני לא שומרת שבת וכיפור, אבל בכל ליל סדר אנחנו מחכים למצה שמורה'.

"יש פה שילוב - ימין ושמאל, חילונים ודתיים. כולם למען אותה המטרה, ואני כולי תפילה שהאחדות הזו תימשך, כי אם לא - כולנו נפסיד. אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו עם אחר".

אחת המתנדבות, אלינור קניגשטיין, שבה לא מכבר מאוקראינה, שגם בה המצב מורכב, ובכל-זאת חיפשה דרך לסייע. מפעל המצות היווה סגירת מעגל: איחוד של יהודי הארץ והתפוצות - ועזרה כלכלית לעורף ולמפעלים של הנגב המערבי.

היא משתפת: "לשבת במשרד היה הכי קל, אבל חיפשתי יותר מזה. חזרתי לארץ באוקטובר, והרגשתי שזה נכון ומוסרי לתת מעצמי. כשגיליתי על ההתנדבות דרך אתר האוניברסיטה, ראיתי את מפעלי העוטף.גם באוקראינה ראיתי איך חיזוק המשק ושמירה על עורף חזק תורמים למאמץ.היכולת לעזור מעצימה את תחושת השליחות ואת תחושת החיבור בין יהודי ישראל והעולם במהלך המלחמה".

ימין ושמאל, חילונים ודתיים. מתנדבים במפעלצילום: לירון מולדובן