המתנדבים שעובדים עם ילדי המפונים: "אנחנו מעניקים להם חום, אהבה ותחושת ביטחון"

פינוי תושבים מהדרום ומהצפון לבתי המלון מאז 7 באוקטובר הוליד את הצורך לספק פעילות חברתית וחינוכית לאלפי הילדים ובני הנוער שמצאו את עצמם מחוץ למסגרות החינוכיות הפורמליות והלא-פורמליות הרגילות שלהם.

מתוך רצון להחזיר את הילדים ובני הנוער, עד כמה שניתן, לשגרת חיים טבעית, הקימה קרן רש"י קרן חירום המסייעת במרכזי המפונים וברשויות בקו העימות. בנוסף, הקימה הקרן שורה של מרחבים חינוכיים הוליסטיים, בהם מתנדבים עובדי הקרן ועמותותיה ומעניקים מענה מבוקר עד ערב עבור המפונים ובני משפחותיהם. בין העמותות מבית קרן רש״י, שהמתנדבים שלהן פעילים במרחבים: אופק, בית יציב, מרכז מעשה והעמותה לתפנית בחינוך.

"המתנדבים גויסו ממש בתחילת המלחמה ולא היה זמן לבנות שייכות, תהליכים משמעותיים", אומרת אחראית פעילות יהודית בעמותת "אופק", מייסודה של הקרן, נטע רייך צבאג, שמנהלת מערך גדול של 1,300 מתנדבים הפועלים בכל בתי המלון בארץ. "ולמרות זאת אני רואה את בנות השירות שלנו עוברות במלון והילדים קופצים עליהן, מחבקים אותן, הן מעניקות להם חום, אהבה ותחושת ביטחון. וגם הן מרגישות חלק מהקהילה". 

ירדן פרידמן, תלמידת כיתה י"א, שמתנדבת מטעם "מנהיגות מדעית" בבית יציב, הקימה יחד עם חבריה דוכני ניסויים בכימיה באחד מבתי המלון. בהתחלה חשבה שתפגוש ילדים עצובים: "הייתי בטוחה שהמורל שלהם יהיה נמוך בגלל הזוועות שהם עברו", היא מסבירה, "אבל בפועל הם שמחו שבאנו. העברנו דוכן באסטרונומיה והם הכינו כוכב. אחד הילדים קרא לו 'כוכב חמאס'  וכל הילדים אמרו שהוא צריך ליפול. הרגשתי שאני תורמת, התרגשתי לראות את החיוך שלהם". פרידמן אמנם פספסה כמה ימי לימודים עקב הפעילות הזו, אבל הסיפוק שבנתינה היה שווה את זה, לדבריה.

הסיפוק גדול

חביב גושן, בן 23, הוא בוגר שנת השירות של "מרכז מעשה", של הקרן. בימים אלה הוא משמש רכז המתנדבים במלון לאונרדו בים המלח. "במלון קל לשכוח שיש מלחמה, אנחנו עסוקים בלשמח את הילדים, לברוח מהמציאות", הוא מספר. מנגד, הילדים גם מביעים את הכאב שלהם: "רץ אלי ילד קטן שהיה לבד, שאלתי אותו איפה אמא, והוא אמר 'אין אמא, היא מתה במלחמה'. מתנדבת העבירה פעילות על כספת ושאלה מה הילדים רוצים לשים בה. ילד אמר שהוא רוצה שהמשפחה שלו שנחטפה - תחזור".

לדברי גושן, הצלילה המוחלטת לתוך ההתנדבות מסייעת גם לו. "אני מרגיש סיפוק", הוא מודה. "לא הייתי יכול לשבת בבית ולהרגיש שאני לא תורם. יש את מי שנלחם באש ויש את העורף. כשאהיה גדול והילדים שלי ישאלו אותי 'איפה היית במלחמת חרבות ברזל?', אני רוצה שיידעו שהייתי אזרח טוב".

עדי ביטרמן, מנהלת מרכז נערות בתוכנית ״דרך האתגר״ של עמותת תפנית בחינוך מבית הקרן, מלווה מדי שבוע, יחד עם עוד חברי צוות התוכנית, את ילדי המפונים. זה קורה במרחב החינוכי שהקימה הקרן במלון ובבית הספר "כינר" בטבריה, שם הם לומדים. 

"הגענו לפני חודש וחצי לקיים במרחב את הפעילות הבלתי פורמלית", היא אומרת. "פגשנו חבורה מופלאה של ילדים ובני נוער, והבנו מייד שמשימתנו העיקרית היא לייצר אמון, לגבשם כקבוצה, לייצר תחושת שייכות ומסוגלות עצמית. התאמנו את סוגי הפעילויות לפי הצורך. היום, כשאני מגיעה לבית הספר והילדים רצים אלי לחיבוק מלא שמחה וגעגוע, אני יודעת בביטחון שאני עושה משהו טוב".