"מנער שובב, גדלת להיות מפקד מקצועי וסוחף, עם כריזמה מדבקת": הובא למנוחות סרן נריה זיסק שפל בקרבות במרכז הרצועה

מאות הגיעו להיפרד מסרן במילואים נריה זיסק, בן 24 בנופלו, ששירת בחיל השריון, בגדוד 52, 'עוצבת הברזל' 401, ונפל אתמול בקרבות במרכז הרצועה כתוצאה מהפעלת מטען על הכוח. נריה הותיר אחריו, את הוריו, ישראל וגלית. ואת האחים ואחיות, דביר, עטרה, שלומציון, תפארת, ארגמן, שלהבת וטוהר.

אף אחד לא הכין את המושב השיתופי הקטן להיפרד מבנם האהוב, כשרק אתמול נפרד היישוב הסמוך, מרכז שפירא, מרס"ן שי שמריז. כביש קצר מפריד בין שני המקומות, אך האופי של היישובים והחינוך שנתנו לילדיהם זהה. לא במקרה גם שמריז וגם זיסק למדו באותה ישיבה בעלי. שמריז היה הנופל ה-14, זיסק ה-15 יומיים כואבים שקורעים את הלב של המועצה האזורית שפיר ולציבור הדתי לאומי כולו.

זיסק למד בבית ספר יסודי שפיר ובתיכון באר גנים. בצה"ל, היה מ"מ בפלוגת 'ומפיר', והשתחרר לפני כשנה. הוא יצא לטיול בדרום אמריקה וחזר במיוחד להתגייס למלחמה. מתחילת המלחמה נלחם ברצועת עזה בתור סמ"פ. היה בחור עם שמחת חיים, מצחיק אכפתי, אחראי, מאד קשור להורים, אהב מאד את האחים והאחיות ואת האחיינית המתוקה. אהב לגלוש ולשחק כדורסל.

האח דביר, ספד לו בכאב: "מה אומרים על אח? על חבר קרוב? מה אומרים על אח שהוא חבר קרוב? נריה, גיבור ישראל, איך אני מסכם 24 שנים שהיית בחיי? אני כותב את זה ולא מאמין שאני צריך להתאבל על אח שלי. אתמול בערב, כשהבשורה הגיעה, התחלתי לחשוב מחשבות על כל הדברים שעשינו יחד. כמה היית חלק עיקרי בחיים שלי ושל כולנו. אתה תחסר לנו מאוד. החל מהדברים הקטנים, השיחות על כדורסל, על מכבי ו-NBA, טיולים, שיחות נפש. היית אמור להיות המלווה שלי בחתונה, כל כך רציתי שתהיה איתי בחופה".

"קמתי אתמול בבוקר עם כאב גרון חזק, לא הצלחתי לבלוע כמעט כלום. בצהרים, בערך באותו הזמן שנפלת, כאילו הגוף אמר לי תהיה מוכן, עוד מעט לא תוכל להכיל את המציאות בהמשך היום. השלמנו אחד את השני, ועכשיו אני חצוי. היית אח למופת, אתה מצחיק, שמח, כולם אהבו אותך, אהבת את כולם. טיילת בדרום אמריקה, היית כל כך מאושר בטיול עם החברים הקרובים, לראות עולם, להנות. ב-7.10, הדבר הראשון ששאלת ואמרת לי זה שאתה רוצה לשאול לשלום כולם, ואיך אתה חוזר לארץ בלי צו 8, ואתה לא חייב בכלל להתגייס. היית נחוש ללכת להילחם".

הוא ממשיך ומספר: "ואז, בדרך לא דרך הגעת לארץ, עלית על מדים, והלכת למוצב השריון שקרוב לפה, שם ישבו הפלוגה שהיית איתם בשירות. כשהגעת פשוט הצבת להם עובדה, אני פה כדי להילחם, לשמור על הבית. בלחימה איבדת לוחמים וחברים אבל היית נחוש להמשיך להילחם. לאורך כל הלחימה היית עם אטיאס המ"פ, אותו הכרת עוד מהשירות, ואהבת אותו מאוד, ורק איתו רצית להילחם. בקרב ברצועה יצאתם להתקפה באיזור שהיה חשוב לכם, הקרב הסתבך לכם ואתה היית הכי מקצועי, יצאת לבדוק מה קרה ולהמשיך בקרב. במהלך הבדיקה נפגעת, ולצערנו לא הצלחת לשרוד".

"נריה, לאחרונה היה לנו ויכוח מי הכי מצחיק בבית? אני או אתה. ניצחת. אתה הכי מצחיק. תראה כמה אנשים אוהבים אותך ובאו לחלוק איתך כבוד אחרון, כבוד של גיבורים. עד לאחרונה הצלצול שלך היה שיר של אודיה, שיר שעכשיו מקבל משמעות אחרת. 'אם הייתי צריכה שתבוא אליי בשעות לא שעות, קשה לי מדי, אם הייתי בוכה לך על החזה תענה לי מה כבר היית עושה' . שמור עלינו מלמעלה, בטוח שאתה מחייך עם החיוך הגדול שלך, וסביבך הילה גדולה של אור ומלאכים. תמיד תהיה יד ימיני".

בשם צבא ההגנה לישראל, סא"ל צפריר הר שושני ספד לו: "נריה, אני עומד כאן יחד עם משפחתך, יקיריך, חברך ומפקדיך, המומים את נפילתך בטרם עת. אנו עומדים בפני פרידה שעדיין לא נקלטת, הרי היית, ועודך, משמעותי עבור רבים. צה"ל וכוחות הביטחון נמצאים בלחימה אל מול האויב, עומדים על המשמר ופועלים לביטחון מדינת ישראל ותושביה, ובינהם לוחמי גדוד 52, וחטיבת 401 כולה, שנלחמים גם עתה בלב העיר עזה".

"ברגעים קשים אלו, נפצר מרבים מחבריך ומפקדיך, אשר ממשיכים במשימות ובלחימה, להיות עימנו היום. משפחת זיסק היקרה, נריה האהוב, חשוב לי שתדע שאלו מחבריך שיכלו להגיע נמצאים עימנו כאן במשואות יצחק, ללוות אותך בדרכך האחרונה. נריה, התגייסת לשירות משמעותי כלוחם בחיל השריון, כבר בתום ההכשרה נראו בך ערכים טובים של ציונות ואהבת הארץ שהיו נר רגליך".

"אתה סומנת על ידי מפקדיך כלוחם מקצועי, אשר ראוי להוביל ולפקד. רגע לפני שיצאת לקורס קצינים כתב עליך מפקדך - 'נריה, תמיד ראשון בכל משימה, דוחף קדימה ומוביל את האחרים'. ואכן, לאורך כל שירותך כקצין וכמפקד ראית בעשייתך חשיבות עליונה. בחרת להתקדם ולפקד ובכך השפעת על דורות של לוחמים ומפקדים כאחד. תמיד ביצעת את תפקידך בצורה הטובה ביותר. היית מפקד מיוחד, שואף למצוינות, תמיד ראשון בכל משימה.דגלת בללמוד וללמד, לדחוף קדימה, חיפשת תמיד את הדרך לשפר ולהשתפר".

סא"ל צפריר ממשיך ומתאר את חזרתו של נריה לארץ וכיצד התעקש לחזור ולשרת את המדינה: "כשפרצה המלחמה היית בטיול אחרי צבא, בחרת לחזור למשפחה שלך בצבא. לא היה מאושר ממך כשהתבשרת שהצלחת, במשך חודשיים נלחמת כיד ימינו של מפקד הפלוגה, בתוך אותו טנק. דוחף, מסייע בכל משימה, קטנה כגדולה. אתה בחרת להישאר, לחזור, גם כשלא היית מחויב. גם כשנפצעת, לפני מספר שבועות בעיניים, תוך כדי לחימה, יצאת לבית החולים ולאחר מספר ימים בודדים שנכפו עליך, שוב התעקשת ונלחמת ושבת לפלוגה, ונלחמת כתף אל כתף מתוך תחושת שייכות ומחויבות לחברים, לאנשים".

"במעמד זה, בשם חבריך ומפקדך, תודה על היותך מפקד ראוי, אוהב אדם, אהוב בעצמו ולבבי, מוערך מאוד, איש רעים. פעלת באופן עצמאי, היה לך מצפן פנימי וידעת לסחוף אחרים. היית מיוחד באכפתיות שלך כלפי פקודיך, השקעת בהם, הובלת אותם בדרך הייחודית שלך. ידעת תמיד לשים לב לחייהם האישיים, היית להם אב, מפקד וחבר אמת. לא פעלת מתוך חובה, אלא מתוך אהבה אמיתית ללוחמים, לגדוד ולמקצוע. מנער שובב, גדלת להיות מפקד מקצועי וסוחף עם חיוך, עם כריזמה מדבקת. הצחקת תמיד את כולם, היית מוקף באנשים שאוהבים אותך, כשלכולם היה קשה אתה הלכת צעד אחת קדימה וביצעת את המשימה עם חיוך".

"חבריך מספרים עליך שאחרי כל שיחה איתך, היו יוצאים מחוזקים על העצה, החוכמה, האינטליגנציה, על ההבחנה הדקה מה עובר על האחר. עם תחושת הכלה וסיוע תמיד כשצריך. נריה, היית אדם, לוחם, קצין, מפקד כה יקר, הערכים שעל פיהם פעלת, ודרכך המיוחדת, ימשיכו ללוות אותנו גם בהמשך הדרך. השארת לנו מורשת מפוארת, שעתה כרוכה במורשתנו. משפחת זיסק היקרה, ההורים גלית וישראל, סבתא אסתר שתבדה לחיים ארוכים וטובים, האחים והאחיות, קשה לתאר את גודל החלל שהותיר אחריו נריה בנופלו, אין נחמה במילים אל מול השכול והיגון אשר פקדו אתכם, ומהכאב והצער".

"בשעה קשה זו אני מבקש בשם צה"ל, בשם מפקדי ולוחמי חטיבה 401, חיל השריון, פלוגת ומפיר, גדוד הבוקעים 52, להשתתף באבל הכבד, ולאמץ אתכם אלינו. מעתה אתם חלק בלתי נפרד מאתנו, נהיה איתכם ולצידכם ונלך באורו של נריה. נריה היקר, תודה על פועלך, על האיש שהיית, מצדיע לך בדרכך האחרונה כקצין ולוחם בחיל השריון וצבא ההגנה לישראל. לעד תישאר חלק מאיתנו, נוח על משכבך בשלום".