משפחות החטופים מחכות לילדים בבית: עסקת החזרת השבויים החזירה ארצה ילדים, ילדות, אימהות ונשים צעירות. כעת נותרו מאחור עשרות רבות של גברים, וכמה נשים וילדים.
באשר לנשים - בעוד חלקן שוחררו בעסקת החטופים הקודמת, אחרות נותרו מאחור וידוע שהן בחיים. באשר לגברים, מדובר בקבוצה של חטופים בני 19 עד 60 שחמאס סירב לשחרר, חלקם אבות לילדים שחזרו מהשבי.
לצד כל החטופים יש גם חטופים מבוגרים, חלקם חולים וזקוקים לתרופות. הדרישה של מטה המשפחות, וגם של החטופים שחזרו מהשבי, היא להחזיר את כל החטופים - ללא כל הבדל.
בעסקת השבויים הושם דגש מיוחד על ילדים ונשים. גם יתר המשפחות שיש להם קרוב משפחה שנחטף תמכו בה, ועכשיו הן קוראות לעסקה נוספת שתשחרר מהשבי גם את היקרים להן מכל - שלכולם יש משפחה שמחכה להם בבית.
אותן משפחות נתנו ל"ישראל היום" הצצה אל תמונות הילדות של החטופים, תמונות שצולמו כשהדאגות היו פשוטות יותר, ולא הרות גורל כמו עכשיו, תמונות שצולמו כשהילדים היו בחיק הוריהם כפי שהטבע התכוון, ולפני שבאו מחבלי חמאס וקטפו את החטופים ממיטותיהם, מהקיבוצים או מהמסיבה שבה ביקשו לחגוג.
בר קופרשטיין: "ילד בוגר שמקבל אחריות"
"בר הוא ילד כמו כל הילדים, אוהב מסיבות, מוזיקה, טרקטורונים. לצד זה, בגלל סיפור החיים המורכב שעבר, תוך שהוא מלווה בהתמודדות את אביו שנפצע בתאונה, הוא מאוד בוגר ויודע לקבל אחריות. יש לו הרבה כוח, אבל אני מקווה שיש לו כוח לסבול את כל מה שהוא עובר שם - כי החטופים עוברים שם גיהינום".
ככה מספרת אורה רובינשטיין, דודה של בר קופרשטיין בן ה-21 מחולון, שחטוף בעזה כבר יותר מחודשיים.
בר היה מאבטח במסיבה ברעים ("נובה"). על פי עדויות שיש בידי המשפחה, הוא יכול היה להציל את עצמו, אך בחר להעניק סיוע לפצועים, ולעזור לחלק מהמשתתפים לברוח. הוא נתפס ונלקח בשבי על ידי המחבלים שאף פרסמו סרטון שלו.
בר הוא האח הבכור מבין חמישה אחים. לאחר שאביו טל נפצע קשה בתאונה והפך סיעודי, בר הפך לדמות מרכזית בבית, נוסף על ההתנדבות שלו בעמותת ידידים.
"כשראיתי ששחררו חטופים והוא נשאר בעזה - זה כואב. מצד אחד אני מאוד שמחה שחטופים שוחררו, כי אי אפשר להשאיר שם ילדים, מצד שני גם בר הוא ילד. ילד של ההורים שלו, וגם כמו ילד של סבא וסבתא שלו שגידלו אותו - כולם משתגעים מדאגה, זה מאוד קשה", משתפת אורה.
לדבריה, "בשלוש וחצי השנים האחרונות בר התגורר עם סבא וסבתא שלו, ההורים שלי, כדי שבבית יהיה מקום לעובד סיעודי עבור אביו. הם אנשים מבוגרים, והוא כמו הילד שלהם. דואג להם לכל מה שהם צריכים.
"בבוקר 7 באוקטובר הוא התקשר לאמא שלי לומר לה שכשהם יסיימו לפנות את כולם, הוא יגיע הביתה - ומאז לא הגיע. התקווה הכי גדולה שלנו היא שיהיה עוד סבב של שחרור חטופים, והוא יחזרו הביתה - זה מה שנשאר".
כרמל גת: "נקודת האור עבור אחרים"
"אבא של כרמל, שניצל מהטבח, עדיין מחכה לה. הוא האחרון שראה אותה כאן, בשטח ישראל, נלקחת על ידי המחבלים. כולנו ילדים של מישהו, לכולם מגיעה זכות לחיות", אומר גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת (39), שנחטפה מבית הוריה בקיבוץ בארי.
כרמל, סטודנטית לריפוי בעיסוק, חזרה מטיול של שלושה חודשים בהודו, ימים ספורים לפני השבת השחורה. באותו יום נורא של 7 באוקטובר אמה כנרת נרצחה והיא נחטפה. גם אחיה אלון, גיסתה ירדן ובתם גפן נחטפו, אלא שאלון וירדן הצליחו לברוח, ואילו ירדן נחטפה אך שוחררה בעסקת החטופים האחרונה.
דיקמן חוזר אל הילדות בקיבוץ, שם נהג לבקר את בני דודיו: "כרמל היא הנכדה הראשונה והאהובה ביותר על סבא. אפשר לראות את זה כבר בתמונה, גם כשכרמל היתה ילדה היא טיפלה בנו באופן אימהי, היא מאוד אוהבת ילדים".
"היא ילדה שגדלה בבארי אבל עזבה אותו יחסית מוקדם, היא אדם עצמאי והחירות האישית שלה מאוד חשובה לה. במשך שלושה חודשים היתה בהודו, מקום שהיא מאוד אוהבת, חזרה לבקר אצל ההורים ותכננה לעבור הלאה לתחנה הבאה - היא צריכה להתחיל שנת לימודים באוניברסיטה העברית".
המשפחה קיבלה מכרמל אות חיים דרך משוחררים שונים שחזרו משבי חמאס. על פי עדויות החוזרים, כרמל העבירה להם בשבי שיעורי יוגה ומדיטציה כדי להרגיעם ולהקל על נפשם.
גיל מספר: "אנחנו יודעים שהבריאות הפיזית שלה תקינה, מי ששהו איתה בשבי דיווחו שהיא טיפלה בילדים, שמרה על זה שירשמו איזה יום בכל יום ולא יאבדו קשר עם המציאות, עשתה להם דמיון מודרך, מדיטציה ויוגה - זו כרמל, אוהבת לטפל באחרים, לראות את הצרכים שלהם, היא נקודת אור עבור אחרים".
לדבריו: "אם היו שואלים את כרמל, היא היתה אומרת 'קודם תוציאו את הילדים', אבל מרגע שהילדים יצאו, אנחנו רוצים לראות עוד שחרור חטופים. שבועות נוספים של מלחמה מסכנים את החטופים, גם בגלל הפגיעות וגם בגלל שהידיים של חמאס מבצעות בחטופים פגיעות בכל הדרכים האפשרויות - אנחנו יודעים על פשעי מלחמה שמתרחשים שם עכשיו, וכל דקה מחסלת את הנפש".
אבינתן אור: "סומכים עליו שהוא חזק"
אבינתן אור, בן 30 מתל אביב, נחטף יחד עם בת זוגו נועה ארגמני מהמסיבה ברעים (נובה). הוא ילד שני מתוך שבעה אחים, ויחד עם ההורים הם מחכים לו בבית.
"אבינתן הוא אח שלי הגדול, אבל בשביל המשפחה כולה ובטח עבור ההורים שלי הוא ילד שצריך להיות חופשי, להיות בבית", אומרת גליה דקל (22), אחותו. "כשעשו חלוקה בין החטופים היה לנו קשה עם זה, לצד זה, כשהילדים שוחררו שמחנו מאוד, אנחנו שמחים על כל מי שחוזרים הביתה".
אבינתן גדל ביישוב שילה, סיים בהצלחה תואר בהנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת בן־גוריון ובזמן הלימודים נהג להתנדב.
"אבינתן בחור מאוד מצחיק, הוא תמיד היה מאוד גבוה ועכשיו כשהוא מתאמן הוא חסון, רואים בסרטון החטיפה שלו איך שישה מחבלים מחזיקים אותו כדי להשתלט עליו," אומרת אחותו בחיוך.
"כבר כילד הוא היה גבוה, ויש תמונה מאוד מצחיקה שאנחנו מדברים עליה הרבה. זו תמונה מהבר מצווה שלו עם שני חברים והם בקושי מגיעים לו לכתפיים. הוא בחור חברותי, אדם שאוהבים, חבר נאמן. הוא גם סיים תואר בהנדסה, חכם, חתיך, ויש לו לב טוב. אני מאוד אובייקטיבית - הוא גבר מושלם".
כאמור, אבינתן נחטף יחד עם זוגתו נועה ארגמני שצולמה נחטפת לעזה על אופנוע בידי מחבלים. חלק מבני המשפחה פגשו את נועה בעבר ומאז אותה שבת המשפחות נפגשו. לגליה יש מסר לאחיה ולקוראים.
"אנחנו חזקים ואנחנו סומכים עליו שהוא חזק, אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהוא יחזור ומחכים לו. לכל מי שקורא את זה, חשוב לי שלא ישכח את אח שלי ושיחשוב מחשבות טובות. המצב מפחיד אבל חשוב להות אופטימיים. שמענו גם מאנשים שהיו בשבי שהם הרגישו את המחשבות הטובות ששלחו להם וזה נתן הרבה כוח".
"אנחנו רוצים לראות שלוחצים את חמאס - צבאית, מדינית וכלכלית עד שישחררו את כל החטופים במבצע צבאי או שחמאס יהיה במצוקה ויסכים לעסקה בתנאים שלנו, כל זה בלי לסכן את החיילים ואת שאר החטופים. הכי הרבה אנחנו רוצים לחבק את אבינתן".
קרינה ארייב: "הילדה החמודה - בעזה"
"כשאני מסתכלת על התמונה הזאת אני לא מבינה איך הגענו למצב הזה. ילדה חמודה ושלווה עם שתי קוקיות תמצא את עצמה כמה שנים קדימה חטופה בעזה. זה לא סרט, זה לא חלום, זה סיוט מתמשך", אומרת סשה ארייב (24), אחותה הגדולה של קרינה ארייב מירושלים שחטופה בעזה.
"לצד זה, זה נותן תקוה ואנחנו עושים הכל כדי שהיא תחזור הביתה".
קרינה נחטפה מקיבוץ נחל עוז: "באותו בוקר שבת היא התקשרה אלי בשש וחצי בבוקר, סיפרה לי שנכנסה למרחב המוגן עם חברות וסיפרה שיש טילים".
"לאט־לאט כשעברו הדקות היא סיפרה שיש מחבלים באזור, ואז בטלפון ממש היה אפשר לשמוע את הקולות שלהם, את הירי, וככה אנחנו מדברות בטלפון והיא נפרדת ממני, אומרת לי שהיא אוהבת אותי, שאני אמשיך לחיות, לשמור על ההורים שלנו, ושם הסתיימה השיחה".
סשה מוסיפה: "היא אומנם מעל גיל 18, אבל היא ילדה תמימה ועדינה. אחותי הקטנה היא אחת כזאת שמאוד חוששת כל הזמן, מאוד דואגת למשפחה ולהורים. מבחינתה משפחה וחברים זה במקום הראשון בסדר העדיפויות".
"קרינה היא ילדה לכל דבר, קיווינו שגם היא תשתחרר בעסקה הראשונה, אבל זה לא קרה כי העסקה הופסקה. נותרו עוד נשים, בנות צעירות שחייבים להחזיר אותן הביתה וגם את יתר החטופים".
"ככל שאנחנו רואים את הלחימה נמשכת אנחנו חוששים. קרינה יצירתית ומוכשרת, אוהבת לצייר, לשיר, לרקוד ורוצה להתפתח בעולם היופי. היא אוהבת לעזור לאנשים ויש לה חלום ללמוד פסיכולוגיה וסוציולוגיה. יש לה יכולת לשמוע אנשים, להקשיב להם, להיות כתף תומכת".
לדבריה, אחותה נחטפה פצועה: "אנחנו יודעים שקרינה פצועה ואנחנו חוששים לבריאותה, חייבים להחזיר אותה משם כמה שיותר מהר - יחד עם כל הנשים וכל הגברים - העסקאות הבאות צריכות להיעשות כמה שיותר מוקדם וחשוב לי שכל העם יישאר מאוחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו