"נחזור לאשקלון מחוזקים יותר"

"בשביל מה ברחתי מאוקראינה? אולי עדיף היה לי להישאר שם", כך אמרה אמה של אינה קוזלוב, אָמה גאיינקו, כאשר החלה המלחמה נגד חמאס בעזה. לאינה היה חשוב שאמה תעלה לישראל מאוקראינה מייד כשהחלה המלחמה עם רוסיה. "היא הגיעה מחרקוב והתגוררה איתנו באשקלון", היא מספרת. "הכל היה בסדר, גם אם מדי פעם היו אזעקות, עד למלחמה הזו. אנחנו גרים בקומה שישית, בלי ממ"ד, והירי דה איתה למקלט הפכה לסיוט. אחרי שנפגע בניין צמוד אלינו זה הגביר את החשש. אמא שלי בטוחה שרוסיה עומדת גם מאחורי חמאס".

אינה, שעלתה מאוקראינה, ואלברט הגיאן, שהגיע מאיראן, לא תכננו לגור באשקלון. הם ביחד 13 שנים, ואת משכנם הם קבעו בפתח תקווה. בימי שישי נהגו לנסוע יחד לנחלת בנימין בתל אביב, שם מכרה אינה תכשיטים שיצרה. "במבצע צוק איתן, לפני תשע שנים, הגענו לאשקלון כדי להתנדב ולסייע לתוש בים והתאהבנו בעיר", היא ממשיכה. "הכל היה שווה את זה שבבוקר פתחנו את החלון וראינו מול העיניים את הים".

"בהתחלה התלבטנו אם לעזוב", מספר אלברט, "כמה ימים אחרי השבת השחורה שמענו שבאזור התעשייה באשקלון נתפסו שלושה מחבלים וזה היה קצת יותר מדי. פתאום הים הפך למקום שממנו אפשר לחדור לאשקלון. הסתגרנו בבית. את התחושות שהיו לנו קשה לכנות במילה 'פחד'. זו היתה חרדה קיומית עצומה, אימה מוחלטת, במיוחד אחרי שידענו מה קרה בעוטף. אין לי נשק, ואני צריך לשמור על חייהן של שתי נשים, אחת מהן מבוגרת שמתקשה בהליכה. בסוף הלחץ של הילדים השפיע".

איך אתם שומרים על התקווה?

"בזכות עם ישראל ומשען. זכינו בלוטו כשהציבו אותנו כאן". אלברט "נגד אידיאולוגיה רצחנית אין נשק, אבל חמאס לא יביס אותנו. נחזור לאשקלון מחוזקים יותר".

משפחות מפונות, שמעוניינות לשתף את סיפורן ב"ישראל היום", יכולות לפנות למייל TalA@IsraelHayom.co.il