"הרשע הרים אותי ובכיתי": השיחה המרגשת של יוני אשר עם בנותיו הפעוטות שחזרו מעזה

"דקות ספורות מהרגע בו פגשתי לראשונה את רז אביב, ילדותיי הקטנות בנות 4.5 ו- 2.5 ועד לרגע זה, הן לא מפסיקות לדבר:

רז: "אבא, מזל שלא נסעת איתנו בטרקטור".

אביב: "הרשע הרים אותי ובכיתי".

רז: "אבא, פגשת את סבתא?" (שנרצחה).

אביב: "הרשעים לקחו לאמא את הטבעת".

רז: "הכנתי לך ברכות ולא הרשו לי לקחת".

אביב: "אבא, הרשעים בכלא?".

רז: "אולי סבתא נפצעה?".

אביב: "אבא, לא היית איתנו בטרקטור".

אני: "נכון..".

אביב: "למה?".

"מחזיק את עצמי, אני עונה ברוגע ומסביר בסבלנות. כך אני במשך שבוע, צמוד אליהן, לא עוזב, רק מחבק. דורון, שהיא הגיבורה בכל הסיפור, החזיקה אותן 49 ימים בשבי עם עין אחת פקוחה בלילה שלא יופרדו. הגוף והנפש של שנינו תשושים. אבל כרגע זה לא מה שחשוב, הסיפור עוד יסופר. כרגע חשובים אחינו ואחיותינו שעדיין מוחזקים בשבי.

"גדי מוזס (79) מהמבוגרים שבחטופים, לו רז ואביב קוראות "סבא גדי" כי הוא בן זוגה של חמותי ז"ל מזה 20 שנה. אבא, סבא, אח, שאיבד את זוגתו שאהב כ"כ, וכעת הוא עוד שם, חטוף.

"כפיר ביבס (11 חודשים) הצעיר שבחטופים, התינוק המתוק שאי אפשר לישון בלילה בגלל שהוא ואחיו אריאל מוחזקים שם בשבי, לאחר שסבא וסבתא נרצחו ואמא ואבא נחטפו. בלתי נסבל, בלתי מתקבל על הדעת. כולם מגדול ועד קטן, הם אחים ואחיות שלנו, הילדים שלנו, התינוקות שלנו, מי היה מאמין שייחטפו? אסור לעצור, אסור לנשום, עד שהם בבית!".