"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הג'ינג'ים המתוקים שהפכו לסמל אינם: אריאל וכפיר ביבס נרצחו בשבי חמאס

צה"ל: הגופה הרביעית שנמסרה אינה שייכת לשירי • האב ירדן שוחרר בעסקה הנוכחית • השלושה נחטפו ב-7 באוקטובר בנפרד מאביהם מקיבוץ ניר עוז • בשנה שעברה פורסם תיעוד מיום החטיפה של שירי והילדים

,עודכן
0השמעה
משפחת ביבס. צילום: באדיבות המשפחה

הילדים שהפכו לסמל אינם אחרי שנה וחצי של תקוות ושמועות:נקבע מותם של שניים מבני משפחת ביבס -הבן כפיר ואחיו הגדול אריאל, שהפכו לסמל מאז נחטפו ב-7 באוקטובר ועל פי הממצאים נרצחו בשבי. האב ירדן, ששוחרר מהשבי אחרי 484 ימים, יתאבל עליהם עם משפחתו. לפי הודעת צה"ל הגופה הנוספת שנמסרה אינה של שירי ביבס, ולא נמצאה התאמה לאף חטוף או חטופה אחרים. מדובר בגופה אנונימית ללא זיהוי.

"זו הפרה חמורה ביותר של ארגון הטרור חמאס אשר מחייב על פי ההסכם להשיב ארבעה חטופים חללים. אנחנו דורשים מחמאס להשיב הביתה את שירי ביחד עם כל חטופינו", נכתב בהודעת צה"ל.

בני משפחת ביבס בהצהרה מיוחדת מכיכר החטופים בת"א (28.11.23) // שמואל בוכריס

משפחת ביבס מניר עוז נחטפה בשבת השחורה. שירי, שאבא שלה יוסי עלה מארגנטינה בגיל 18, התחתנה עם ירדן ביבס, ויחד נולדו להם שני בנים. הבכור אריאל זכה מאביו לכינוי ״הג'ינג'י התימני הראשון״, ילד חכם ושובב. כפיר, שהפך לסמל מיד עם פרסום תמונתו ב-7 באוקטובר, נולד כארבע שנים אחריו. סרטונים של ירדן מנשק אותו על גבו וגורם לו להתפקע מצחוק הם זכר לחיים השמחים שלהם בקיבוץ.

באותה שבת השתלטו המחבלים על ניר עוז, הם הגיעו לביתם של משפחת ביבס, חדרו את הדלת הנעולה על ידי מברגה וציוד שהביאו איתם ונכנסו אל הממ"ד, שם התחבאו הארבעה. האב ירדן דיווח למשפחתו בזמן אמת על כניסת המחבלים וכתב "זה מרגיש כמו הסוף". הוא ניסה להגן על המשפחה עם נשקו האישי והותקף.

שירי והילדים ברגע החטיפה,צילום: ללא

בתמונות הוא נראה כשהוא על אופנוע בין שני מחבלים, פצוע ומדמם מראשו, בעוד המחבל אוחז בפטיש עם סימני דם. במהלך המתקפה נהרג גם הכלב של המשפחה - טוני.

ירדן בן ה-34 נחטף בנפרד ממשפחתו, כשהוא פצוע. הסרטון של שירי מנסה לגונן בידיה על שני ילדיה, כשמבט מבועת על פניה ומסביבה מחבלים רבים ואכזריים, הפכה לסמל החטיפה, ולא נתנה מנוח לאימהות רבות ולכולם. בכל יום ניסו רבים לדלות פרטי מידע, האם המשפחה מניר עוז ברשימה, ותמונותיהם הופיעו בעיתונים, בטלוויזיה, וברחבי הרשת עם הסמל הכל כך מזוהה עמם – שיערם האדמוני.

כפיר ואריאל ביבס,צילום: באדיבות המשפחה

"זה מרגיש כמו הסוף"

בשנה שעברה, לפני שנה ויום בדיוק, טענו בארגון הטרור הרצחני חמאס כי שלושת בני המשפחה מתים והאשימו את צה"ל. בישראל לא יכלו להישאר אדישים וזמן קצר לאחר מכן הודיעדובר צה"ל כי הוא בודק את מהימנות טענת חמאס,לפיה בני המשפחה נהרגו במהלך הפצצות צה"ל ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל.

גם הוריה של שירי, יוסי ומרגיט סילברמן נרצחו בשבת השחורה.

דובר צה"ל בדק את מהימנות טענת חמאס. משפחת ביבס,צילום: באדיבות המשפחה

בבוקר הפעימה השנייה,קרוביהם של הביבסיםפרסמו פוסט, שבו כתבו על הימים הקשים שעוברים עליהם והביעו ביקורת על התקשורת והממשלה:

"בוקר 477. גם הלילה לא נחה נפשנו. אתמול בשעה 16:00, כשהתפרסמה רשימת המיועדות לשחרור - קרס עלינו עולמנו. למרות שהכינו אותנו לכך, קיווינו לראות את שירי והילדים ברשימה, שהייתה אמורה להיות רשימת אזרחיות.

"בערב, כאשר הדלקנו חדשות, הכאב שלנו, המאבק שלנו, ובעיקר השיח הכל כך חשוב על המורכבות והאסון על כך שהם לא ברשימה נעלם מפיהם של השדרנים באולפנים. האם החשש הכבד לחייהם מבטל את העובדה שהם אזרחים בשבי שצריכים לחזור הביתה? האם החשש הכבד לחייהם מבטל את העובדה שהמדינה מחויבת בעיסקה זו להעניק לנו וודאות? האם החשש הכבד לחייה של שירי אומר שכבר אין צורך לשים את תמונתה כאזרחית חטופה בעזה שגורלה אינו ידוע? התשובה היא לא".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר