שחרור החטופים: עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת

הרגע הזה, שבו עין אחת בוכה על החטופים שנשארו בעזה ועין אחת צוחקת על אלה ששבו הביתה; השעה המרה־מתוקה הזאת דומה מעט לרגע הבלתי אפשרי שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, כשהדגל עושה את דרכו אל ראש התורן, אבל טרם הגיע לשם. גם אנחנו עדיין לא הגענו לשם. עוד ארוכה ורבה היא הדרך עד להשמדת חמאס ועד לשחרור כל החטופים.

הרגע הזה, שבו חוצים החטופים את קו הגבול בחזרה אלינו, הוא גם רגע של תפילה. תפילה שהחטופים שנשארו שם עדיין חיים. תפילה שה־50 יצמחו ל־60, ול־70, ואולי ל־80. שיקרה לנו, לקראת חנוכה העצוב הזה, "נס פך שמן" נוסף. שעסקת החטופים, ש"נתפרה" עבור 50 נשים וילדים בלבד, תתגלה כעסקה שמביאה הביתה הרבה מעבר לכך. שתמורת כל יום הפוגה נוסף מעבר לארבעה המוסכמים, ישוחררו, כפי שהמתווה מאפשר, עשרה חטופים נוספים.

אחרי שחמאס יחדל להתל בנו, והעסקה תמוצה, ישראל חייבת לחדש את המלחמה כאילו לא הפסיקה אותה, הן כדי למגר את חמאס והן כדי לשפר את הסיכויים לעסקה נוספת. חמאס כבר הוכיח שאין לו בעיה לרצוח חטופים, ומכיוון שכך - העסקה הנוכחית אינה רק עסקת פדיון שבויים, אלא גם פעולת הצלה של מי שהחרב מונחת על צווארו.

האירוע מציל הנפשות הזה הוא הישג שכל כולו שייך לחיילי צה"ל, ללוחמים, לפצועים ולנופלים שמסרו את נפשם במלחמת האין־ברירה הזאת. ללא לחימתם הבלתי מתפשרת והקרבתם, יחיא סינוואר ומוחמד דף לא היו חולמים לשחרר חטופים בשלב כזה, בוודאי לא בתנאים כאלה, שרחוקים שנות אור ממה שהשיגו בעסקת שליט.

גם העסקה הבאה, כדאי שנדע, תגיע בדרך דומה: לחימה והקרבה וגרימת הפסדים קשים נוספים לחמאס, עד להיעלמותו ככוח צבאי ושלטוני. המחיר צפוי להיות דומה (והלוואי שלא), אבל כך זה עובד במדינה נורמלית: חיילים מסתכנים למען האזרחים - ולא להפך.

מטרות הצדדים בימי ההפוגה הללו הן מנוגדות. סינוואר יפעל כדי לגרור את הפסקת האש עוד ועוד עד שתהפוך לקבועה, כדי לאפשר לחמאס לשרוד בטריטוריה כלשהי. ישראל, לעומת זאת, הבהירה שמדובר בהפוגה בלבד, וצריך לקוות שהנהגתה תעמוד בלחצים הבינלאומיים להפסקת אש כוללת, שבוא־יבואו, טוב יותר משעמדה בלחצים לספק לחמאס את סם החיים בעבורו - דלק בכמויות ענק.

מבחנה יהיה ביכולת להיצמד לנדרים ולשבועות שהושמעו ביום רביעי בערב, "להמשיך עד הסוף". זה מחייב גם את המשך היחד שלנו, שהוא עוצמתי משאנו משערים, גם בעיני האויבים מבחוץ.

לפני 7 באוקטובר הם עסקו בפילוג, בשסע ובפירוד שבתוכנו וניצלו אותם עד תום. אחרי 7 באוקטובר, הם כותבים ומדברים על הרוח הישראלית החדשה־ישנה שהתגלתה בפניהם - זו שמסוגלת להניח בצד את חילוקי הדעות המרים כדי להמשיך להתקיים.

ישראל תידרש בשבוע הקרוב להמשך דריכות שיא בכל הגזרות: בצפון, מול חיזבאללה וסוריה; ביו"ש ובמזרח ירושלים, שלשם ישוחררו המחבלים, מהם שניסו לרצוח יהודים; מול הרש"פ, כדי לוודא שסכנת "היפוך הקנים" לא תתממש; וגם בערים המעורבות.