יותר מחודש וחצי מדינה שלמה, כואבת ופצועה, עצרה את נשימתה בתקווה לשובם של הילדים הביתה, יחד עם שאר החטופים.
סרטון האינמציה להשבת החטופים // ללא קרדיט
במהלך שבועות מורטי עצבים אלו, ולא בלי חששות, נענינו לבקשת משרד הרווחה, להכין מדריך לקבלת הילדים החטופים, עם שובם לארץ.
בניית המתווה הייתה משימה לא פשוטה, ולא רק בשל האחריות הכבדה הטמונה בו, אלא בשל העובדה כי אין אח ורע לזוועה שהתרגשה עלינו, לא בארץ, ולא בעולם. המתווה התבסס על ספרות אמפירית וקלינית מהזירה הבינלאומית, ותוך התבססות ולמידה מעדויות של בוגרים שנחטפו בילדותם ואנשי מקצוע שליוו אותם.
מכון חרוב, בימים של שגרה, מכשיר אנשי מקצוע לאיתור זיהוי וטיפול בילדים נפגעי התעללות והזנחה. עיקר המומחיות שלנו היא טיפול בטראומה מורכבת בילדות, ועם כלים אלו יצאנו לדרך.
בהמשך לכתיבת המבנה, קיימנו בשיתוף וסיוע משרד הרווחה, הכשרות לעובדים הסוציאליים המלווים את משפחות הילדים החטופים ושעתידים ללוות את הילדים עם שובם מארצה מהשבי. נבנו הכשרות לצוותי בריאות, חינוך, חוקרי השב"כ וחוקרות הילדים.
אנו רואים חשיבות רבה במתן הכשרות לכלל אנשי המקצוע שיפגשו את הילדים ומשפחותיהם. יש לציין כי מדובר בהליך למידה מתמשך ומעמיק, שיתבצע תוך כדי תנועה ותוך כדי ניתוח הצרכים בשטח.
החזרת שליטה
המתווה מחלק את ההערכות לקליטת הילדים לשלוש נקודות בזמן:
24 השעות הראשונות ממועד חזרת הילדים לארץ: מעדויות של שורדי שבי בארץ ובעולם נמצאנו למדים כי שלב המעבר מהשבי הוא שלב טראומתי ומטלטל לכשעצמו, ועל כן בנינו התייחסות ספציפית ליממה זו.
נקודת הזמן השנייה היא השבוע הראשון ממועד חזרת הילדים ארצה: בשבוע הראשון נבקש לאפשר לילדים לעכל באופן ראשוני את שקרה להם, ובראש ובראשונה לנח!
את השלב השלישי תחמנו לחצי השנה הראשונה ממועד חזרתם. חצי שנה זו הנה חשובה וקריטית ועל כן הליווי לילד ולמשפחתו צריך שיעשה באופן המקצועי והצמוד ביותר.
אך בכך לא תמה המלאכה! המדריך נעצר לאחר חצי שנה מתוך הבנה כי אין לנו אפשרות אמיתית לצפות את כלל המופעים הטראומטיים ואת מכלול הצרכים של הילד ומשפחתו. במהלך חצי השנה הראשונה, חובה עלינו, אנשי המקצוע, ללמוד את השטח, להתאים לכל ילד וילדה מעטפת המותאמת להם ככל הניתן ולבנות את התורה הטיפולית להמשך – שצפוי לצערנו להיות ארוך שנים.
אחד האלמנטים הקשים בטראומה הוא אובדן השליטה. ולפיכך, בין עקרונות הטיפול טמון העיקרון המרכזי של החזרת השליטה לחייו של הקורבן. עקרון זה עמד לנגד ענינו בעת כתיבת המתווה.
האינסטינקט הבסיסי של כולנו, אנשי מקצוע ואזרחים, הוא לחבק את הילדים ולגונן עליהם, אך בתוך המרחב הזה חובה עלינו לייצר לילדים מרחב בחירה ואוטונומיה, באופן אשר יחזיר להם את תחושת השליטה והמסוגלות על חייהם.
הבנה זו אף תחייב אותנו כחברה: אנשי המקצוע, אנשי תקשורת ואזרחים - מודאגים וסקרנים כולנו – חובה עלינו לכבד את פרטיותם של הילדים.
אחרי שחשבנו על גורלם עם כל נשימה ופעימת לב שלנו, טבעי שנרצה כולנו להיות מעורבים ומעורים בפרטי חזרתם וההתאקלמות שלהם בחייהם החדשים. זו עומדת להיות התאקלמות קשה ואכזרית, והציווי המוסרי שלנו הוא לשים לב לילדים, לזכור כי אנשים הם, ולאפשר להם להתפנות למשימות ההסתגלותיות הקשות שהם צריכים לבצע.
כעת, נותר לנו לקוות ולייחל כי יישום המתווה יעשה במהירות האפשרית בצורה הטובה ביותר, ושלעולם, אף אחד, בשום מקום, לא יזדקק לו בשנית!
המאמר נכתב בשם: פרופ' כרמית כץ, עו"ד עפרה בן מאיר, הילה שוהמי, ד"ר איילת נעם רוזנטל ופרופ' אשר בן אריה.
מכון חרוב, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת תל אביב.
