"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"השארת אותנו שבורי לב": מאות ליוו למנוחות את שני גבאי ז"ל, הסלקטורית ממסיבת הטבע ברעים

שני גבאי שעבדה בהפקת פסטיבל ה"נובה" ונחשבה לנעדרת 47 ימים, הובאה למנוחות בלווית בני משפחה וחברים • חברותיה ספדו לה: "בתקופה הזאת רגילים לכתוב לך ברכות יום הולדת, עכשיו כותבים לך הספדים" • חברה נוספת אמרה: "איך הופכים אותך לכמה מילים על דף?"

,עודכן
0השמעה
הלוויתה של שני גבאי ז"ל. צילום: שמואל בוכריס

שני גבאי, שנחשבה לנעדרת מאז הטבח הרצחני ב-7 באוקטובר, ושגופתה זוהתה אתמול (רביעי) הובאה למנוחות. המונים ליוו את שני בדרכה האחרונה. שני עבדה בהפקת פסטיבל המוזיקה "נובה" כסלקטורית ומאז נחשבה לנעדרת. בני משפחה וחברים דיווחו כי הקשר האחרון איתה היה בבוקר הטבח הרצחני, אז סיפרה שנורתה ברגלה ושהיא עם חוסם עורקים. מאז נותק איתה הקשר.

המונים בהלוויתה של שני גבאי ז"ל,צילום: שמואל בוכריס

שני עבדה כסלקטורית בפסטיבל נובה ברעים, וכשהחל הירי היא עדכנה את אימה שברחה והסתתרה במיגונית יחד עם חבריה. כשהמחבלים השליכו רימונים לעבר המיגונית, היא ברחה ונורתה ברגלה.

שני הייתה סטודנטית למשפטים והתגוררה ביוקנעם. היא נראתה לאחרונה בסרטון בחפ"ק המשטרתי של המסיבה בחניון רעים בשעה 8:53 בבוקר. שם צולמה עם חוסם עורקים מהחגורה שלה וצעיף לבן. בני משפחתה סברו שיצאה מהחפ"ק, כי דיברו עם הניצולים האחרונים שיצאו משם והבינו שלא הייתה ביניהם.

חברותיה של שני גבאי ספדו לה: "איך אפשר לסכם אותך בכמה מילים על דף?" // שמואל בוכריס

"היית החברה הכי טובה שלי," ספדו לה החברות. "אני רגילה לשבת ולכתוב לך ברכת יומולדת בזמן הזה. מסרבת להאמין שעכשיו אני וכתבת לך הספד. דמיינתי איך את משכנעת את המחבלים לשחרר אותך".

"אני רוצה להגיד לך שתודה על זה שהיית החברה הכי טובה בעולם. הספקנו להגשים כל כך הרבה חלומות. תודה שהייתה לי הזכות לחוות את החיים איתך. סליחה שלא הצלחתי לשמור עלייך. אני מבטיחה לך שאשמור על המשפחה שלך. היית שונאת את הרגשנות ואת הדמעות, אבל הפעם כולם בוכים".

"החבורה לשנו חסרה צלע," אמרה אחת החברות. "לעולם תהיי חסרה לנו. נותרנו עם זיכרונות וחוויות שלעולם לא נשכח. תראי כמה אנשים אוהבים אותך ומסרבים להאמין שהלכת. איך אפשר בלי הצחוק המתגלגל שלך?"

"דאגת לכולם. אנחנו מנסות למצוא את המילים הנכונות שיתארו ואתך. איך הופכים אותך לכמה מילים על דף? חיית את הרגע. ניצלת את החופש. כמה אהבת להיות ספונטנית. כמה מסירות הייתה לך לאלפי שלך. איך העברנו סופי שבוע שלמים איתך. כמה חלומות הגשמת, אחות שלנו. עשרות טיולים סביב העולם, תואר. אנחנו מבטיחות להגשים את שאר החלומות בשבילך. מתפללות שתבואי לבקר אותנו בחלומות".

אמה של שני גבאי ז"ל סופדת לה בהלוויתה,

חבר נוסף ספד לשני: "רעמים קוראים רק כשגשום. זה מה שאומר השיר שהכי אהבת. למדנו היום שרעמים קוראים גם בגשם של דמעות".

אחרונה ספדה לה חברה נוספת: "מסרבת לדבר עלייך בלשון עבר. היית נוכחת ב-47 הימים שעברו בלעדייך. כל יום הרגיש כמו נצח והיום המסע הזה נגמר. חברה שלי, את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. נכנסת לחיים שלי וללב שלי ברגע אחת ומאז לא יצאת משם. מהשנייה הראשונה ידעתי שאנחנו זה משהו מיוחד. את אשת הסוד שלי".

"השארת אותנו שבורי לב. אומרים שאלוהים לוקח את הטובים, והיום אני מבינה כמה זה נכון".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר