"ידעתי שהמעבר יהיה קשה, אבל קשה עוד יותר להישאר בעיר מטווחת בטילים"

חן בלום (41), וילדיה יהב (5), כפיר (11), פונו מקריית שמונה למלון NYX בהרצליה במימון חברת "ורוניס" ועובדיה. הראל (17) בנה השלישי, נמצא בפנימיה בשרון.

פליטים בארצם: "ישראל היום" מלווה את המפונים | פרויקט מיוחד

מתי עזבתם?

ביום שבו כפיר ביקש לישון עם סכין מתחת לכרית, ידעה חן שהיא חייבת לעזוב את האזעקות בקריית שמונה ולעבור למרכז הארץ. "כפיר הוא עם צרכים מיוחדים, סובל מכמה בעיות, ביניהן הפרעת קשב וחרדות", אומרת חן. "לא יכולתי לתת לו, במצבו, לספוג את החוויות הקשות שעברתי כילדה. אני גרושה מאביו של הראל, אבל אם יחידנית לכפיר וליהב. יש להם רק אותי. ידעתי שהמעבר יהיה קשה לכולם, אבל קשה עוד יותר להישאר בעיר מטווחת בטילים.

"ביררתי לאן אפשר ללכת ושמעתי על חברת הסייבר 'ורוניס', שמממנת שהות של 100 משפחות. הגעתי למשרדים שלהם בהרצליה וגיליתי שהם פינו את שולחנות העבודה כדי ליצור מקומות מגורים. הם שמו מזרנים חדשים בתוך פינות העבודה ודאגו למגבות, למצעים וללבנים, וגם למקלחות ולשירותים.

"לכפיר זה היה מורכב, אבל בחברה מילאו שתי קומות מתחת לקרקע במשחקים, כדי שהילדים לא יצטרכו לרוץ למקלט. אחרי יום כפיר התחיל לחייך. שמחתי בשבילו, אבל דאגתי. אין לי פרנסה ואין סיוע מהעיר שבה התגוררתי. אחרי שבועיים 'ורוניס' העבירו אותנו למלון והיה לכפיר משבר נוסף. הוא בכה וצרח ולא רצה ללכת. כל מעבר הוא דרמה ענקית בשבילו".

הילדים שואלים על הבית?

"הם שואלים אם יהיה לנו בית לחזור אליו. זה גומר אותי. אנחנו עקורים. אני יכולה לחיות במלון פאר, אבל זה לא הבית שלי. לפני כמה ימים יצאתי עם הילדים ובדרך תפסה אותנו אזעקה. ראיתי רקטה של כיפת ברזל ופחדתי שהיא תתפוצץ מעלינו. הדבקתי את הילדים לחומה וחיבקתי אותם. כפיר צרח שהוא מפחד. עכשיו מחפשים בעיריית הרצליה מסגרות לילדים, ושאלתי אם יש עבודה בניקיון. אני חייבת להכניס קצת כסף. בתוך הכאוס יש קרן אור. אין לי אמון בבני אדם, אבל 'ורוניס' החזירו לי אותו. אני מקווה שאחרי שהמלחמה תסתיים ואנחנו ננצח, האחדות בעם תימשך. יש לנו מספיק שונאים בחוץ".