עדי ברוך ז"ל, שנהרגה מפגיעת רקטה, ביקשה בשיר שכתבה: "אל תתאבלו על מותי"

הוריה של עדי ברוך, שקיפחה את חייה בדרך לשדרות אחרי שנקראה בצו 8, מצאו בין חפציה שיר מצמרר שכתבה שנה לפני שנהרגה. בשיר היא מפצירה בהם להמשיך לחיות גם אם היא תמות באופן לא צפוי.

"ואם אי פעם אמות לפני שיגיע זמני, אני רוצה שתחגגו את החיים ולא תתאבלו על מותי", כתבה עדי. "שתקומו כל בוקר עם חיוך וגעגוע בלב, ולא תיתנו לאף שנייה מחייכם להתבזבז. תראו עולם בשבילי, תעריכו כל רגע קטן ומדי פעם תחייכו לעננים - אני אהיה שם.

"מצטערת על הצער שגרמתי, שתדעו שאני במקום טוב. מתגעגעת ואוהבת מאוד".

אורית ברוך, אמה של עדי, מספרת כי בתה כתבה לא מעט שירים, שחלקם אינם פשוטים ועוסקים בפחדים ובחששות.

"לפני האזכרה נכנסנו למחשב שלה, משהו שלא עשיתי אף פעם, ופשוט מצאתי עשרות שירים. על המדינה, על העם, על יום הזיכרון ויום העצמאות, על פחדים ועל חלומות, ועל מה לא", היא אומרת.

"ואז נתקעתי על השיר הזה, ואפילו לא המשכתי לקרוא את שאר השירים מרוב שהוא הרגיש לי כמו אגרוף בבטן".

עדי הייתה בת 23 במותה, צלמת במקצועה והחלה לתכנן חתונה עם בן הזוג שלה. היא הייתה מדריכה בבני עקיבא, ולמדה באולפנה באלקנה. השבוע הייתה אמורה להתחיל לימודי הנדסת מוצר.

"למרות שלא התבקשה, עדי התעקשה לקבל צו 8, ויצאה בבוקר אותו יום מר לדרום כדי לסייע לעיר שדרות בפיתוח מיוחד שנועד לסייע בהגנה על העיר. עדי הייתה גיבורה אמיתית", מספר יוסי דגן, חבר המשפחה וראש מועצת שומרון.

עדי הייתה הבכורה לאחים דביר בן 19 וניר בן 11 ובת למשפחה שורשית וחלוצה בשומרון. אביה, אבי ברוך, הוא יו"ר קריית נטפים ואמה עובדת בעיריית פתח תקווה.

היא שירתה כסמלת מבצעים ונבחרה למצטיינת מח"ט אחרי שפיתחה עם המפקד שלה, סא"ל איתן דנא, תוכנית להגנה על שדרות באמצעות ניתוב מצלמות מגופים שונים למקום אחד ושליטה על המרחב מכניסת מחבלים. עם פתיחת המלחמה הוקפצה עדי לשירות מילואים בשדרות, ומייד עם כניסתה לעיר נפלה רקטה בסמוך אליה והיא נהרגה במקום.

"אני חושבת שלא סתם מצאנו את השיר, הוא מעין צוואה שלה", מוסיפה אורית. "עדי הייתה ילדה מאוד שמחה. לכל מקום שהיא באה היה אור גדול, בכל מקום, בכל מעגל, ואני חושבת שזה בדיוק מה שהיא הייתה רוצה שיקרה עכשיו. שהחיים יימשכו ושיהיו שמחות בבית.

"מצד שני, בגלל שהיא הייתה כל כך חיה, אז כל הסרטונים שלה וכל מה שאנחנו רואים הם כאלה, ואנחנו לא מצליחים לעכל את זה שהיא איננה. אישית, הלילות מאוד קשים לי. היא תמיד הייתה נוכחת בכל מקום בבית, צוחקת. פתאום יש שקט מפחיד כזה.

"אז אמרתי לאלוהים, 'נתתי לך את הדבר הכי יקר לי, עכשיו רק תשלח לי כוחות להתמודד עם זה כי אני מרגישה לבד. אני לא יודעת איך להתמודד עם האובדן שלה".