"הקימו לנו עיר של אהבה וסולידריות"

שלוש ילדות עם צמות מסתובבות בקורקינט בין השבילים של גבעת חביבה, רגע לפני כניסת השבת, ולא מפסיקות לצחקק. ההורים שלהן, יחד עם מאות מתושבי אשקלון, ברחו מאימת המלחמה בדרום. בבוקר השבת הנוראה, 7 באוקטובר, חדרו מחבלים אל שכונתם, ובמשך שעות הם התחננו לעזרה. בהמשך נוספו מטחי הטילים והרקטות. עכשיו כולם כאן, בגבעת חביבה שממערב לקיבוץ מענית, לא הרחק מפרדס חנה־כרכור.

קבלו את ה"עיר" הכי פסטורלית ויוצאת דופן שהוקמה כאן לטובת המפונים - הכי רחוק והכי בטוח שאפשר ממטחי האש.

150 דונם של דשאים וירוק בעיניים, עם כל השירותים והפינוקים להפגת מתחים: גן ילדים (עם גננות), מספרות, מכבסה, ארבע קליניקות עם פסיכולוגים, קבוצת כדורגל עם מאמן שהוקמה במיוחד לילדים, וגם שיעורי טניס, ריקוד, יוגה, דיקור, אמנות ויצירה.

וכאילו לא די בכל אלה, מוצעים כאן גם מופעי תרבות וזמר - כל ערב בביצוע הזמרים והזמרות הכי שווים בארץ. לכל הפעילויות נלוות שלוש ארוחות ביום, ואפילו חנות בגדים יד שנייה. הכל מופעל בחינם ובהתנדבות, על ידי אנשים טובי לב.

גבעת חביבה הוא מתחם ששייך לארגון לשינוי חברתי שמשותף ליהודים ולערבים, ושקשור לתנועה הקיבוצית. הוא כולל קמפוס ענקי שאליו מגיעים אלפי תלמידים ישראלים וערבים, ועכשיו הופקע כולו לטובת אירוח תושבי אשקלון שהתפנו מהעיר. על הכל מנצחת ג'סי קולטון, המנהלת האנרגטית של הקמפוס.

"אימת מוות בשכונה"

בחדר האוכל יושב אלי עטיה עם אחיו רועי ועם חברם המשותף רמי עמוס. יחד הם נהנים מארוחה בשרית עם כל התוספות. אלי מספר שבשבת השחורה שררה אימת מוות ממשית בשכונה האשקלונית שלהם.

"חדרו אלינו מחבלים מכל מקום - מהים, עם רחפן, גם רגלית. בכל השכונה היו פיצוצים, יריות, קרבות אמיתיים, שבמהלכם חיסלו שבעה מחבלים. החלטנו שאנחנו חייבים לברוח משם. אם היה מדובר רק בטילים - היינו נשארים שם. לזה כבר התרגלנו.

תושב אשקלון: "ברחנו לכאן מהמחבלים. מדהים איך מקום כמו גבעת חביבה, ששייך לקיבוצים, מעניק לנו הכל - ומכל הלב. בעיניי זה עם אחד, מחבק ואוהב"

"הגענו לגבעת חביבה וקיבלנו ממש עיר שהיא גן עדן. זה מדהים איך המקום הזה, ששייך לקיבוצים, מעניק לנו, אנשי אשקלון, הכל - ומכל הלב. זאת סולידריות, זה עם אחד מחבק ואוהב".

אחיו רועי מתערב: "אנחנו נמצאים כאן כבר עשרה ימים. את כל מה שהממשלה לא עשתה, אנחנו מקבלים כאן, מהקיבוצים. השותפות הזו בינינו מחממת את הלב. לצערי, באשקלון אין פינוי מוסדר. אשקלון חוטפת, ובממשלה לא חושבים עלינו".

"יצרנו כאן בועה של תקווה"

250 איש חיים עכשיו בגבעת חביבה, 90 אחוזים מהם באו מאשקלון. יש להם לו"ז יומי מפוצץ מ־7 בבוקר ועד 10 בלילה.

"זה חלום, המקום הזה", אומרת ענת ארקו (34) מאשקלון, כשהיא קולעת צמות לאחת מתושבות העיר. "לי ולבעלי יש ארבע בנות. בבוקר הן כאן בגן הילדים, שומרות על שגרה הכי רחוקה מהבומים ומהטילים. פגשנו כאן עיר שלמה. יש לנו שקט ודשאים ומופעים ומרכז אמנות. יש לנו פשוט הכל".

"אנחנו נמצאים כאן עשרה ימים. את כל מה שהממשלה לא עשתה, אנחנו מקבלים כאן, מהקיבוצים. לצערי באשקלון אין פינוי מסודר. העיר חוטפת, ובממשלה לא חושבים עלינו"

מנהלת הקמפוס, ג'סי, מסבירה שנכון לעכשיו כל הפעילות ממומנת על ידי גבעת חביבה ותורמים פרטיים מהארץ ומחו"ל, ושהמקום לא מקבל שום עזרה מהמדינה. "אנחנו חייבים עזרה, כדי שנוכל להמשיך את הדבר הנפלא שיצרנו כאן", היא מבקשת.

מיכל סלע, מנכ"לית גבעת חביבה, מוסיפה: "גם בימים השחורים האלו אנשי הגבעה, יהודים וערבים, נמצאים יחד עם משפחות הדרום, וממש יצרנו כאן בועה של תקווה. אנחנו מלאי תקווה שנצליח לגייס תרומות למימון כל הפעילות, ושהמדינה תדע לעזור".

הם עברו עוד סוף שבוע רגוע מבחינתם, הרחק מהעיר המופגזת. רועי מתרגש: "זה עם ישראל היפה, המאוחד. אולי מכל התופת שחווינו יצמח כאן מחדש עם אחד, בלי שנאות ובלי מריבות".