מחבלים החזיקו ברופא מוסלמי כבן ערובה במשך שעות: "ירו בי בחזה, הייתי משוכנע שאמות"

כשד"ר טארק אבו עראר עשה את דרכו לעבודתו בביה"ח ברזילי, הוא עצר בצד הדרך לטפל ב'פצוע' – שבהמשך התברר כחבר בחוליה של כ-10 מחבלים שהתחזו לחיילים • הם החזיקו בו במשך כשעתיים, שבמהלכן הרגו כל אדם שנקלע בדרכם: "חיילים ניסו לחלץ אותי, שימשתי מגן אנושי" • הוא סיפר: "חזיתי בטבח נוראי שבוצע מול עיניי מבלי שיכולתי לעשות כלום"

חדירת מחבלי חמאס לשדרות (ארכיון). צילום: שימוש לפי 27 א' לחוק זכויות יוצרים

ד"ר טארק אבו עראר, רופא מוסלמי שמתנדב באיחוד הצלה, יצא ביום שבת האחרון מביתו שבערערה שבנגב למשמרת בבית החולים ברזילי שבאשקלון.

כשהגיע לצומת סמוך לשדרות, הוא נתקל באדם שהיה נראה פצוע ושכב בצד הדרך, בסמוך לכביש. "באותן שעות לא היו דיווחים על הסתננות של מחבלים", סיפר ד"ר אבו עראר. "20 דקות קודם לכן הייתה אזעקת צבע אדום, אז החלטתי ללבוש את אפוד המגן שקיבלתי מאיחוד הצלה ולנסוע. כשראיתי את ה'פצוע' בצד הדרך, כמובן שמיד עצרתי להגיש לו עזרה".

"התחלתי להתקרב אליו, כי הוא היה נראה כמו חייל ששוכב בצד הדרך", המשיך בדבריו. "כשהייתי במרחק של כ-50 מטרים ממנו, הוא סימן לי להתקרב אליו. הלכתי עוד כמה צעדים, וכשהגעתי למרחק של כ-10 מטרים ממנו, הוא ירה בי בחזה. התחלתי לצעוק ולהתפלל, הייתי משוכנע שאני עומד למות. לא הבנתי מה קורה, ואז שמעתי מישהו צועק בערבית 'עצור, תפסיק, הוא ערבי'. זה הרגע שבו הבנתי שהם מחבלים של חמאס".

מחבלי חמאס בפתח שער קיבוץ כפר עזה, בשבת, צילום: איי.פי.

"כשהסתכלתי אחורה, ראיתי כ-10 גברים נוספים בלבוש צבאי שיצאו מאחורי השיחים והתחילו לחקור אותי בערבית", המשיך בתיאוריו. "הם שאלו אותי שאלות כדי לבדוק את הידע שלי באסלאם. היו להם קלצ'ניקובים וציוד צבאי מתקדם מאוד, והם לבשו מדים ירוקים שנראו דומים מאוד למדי צה"ל".

"הם הצמידו אותי לעמוד ואמרו לי: 'זהו, יש לנו בן ערובה, צה"ל לא יכול לחסל אותנו יותר מהאוויר' – ואז הם התחילו לירות על כל מכונית שעברה לידנו", פירט את שקרה. "לצערי הרב, במשך שעתיים הם הקפידו להרוג את כל מי שנקלע לדרכם. זה היה מחריד. כשהצבא הגיע למקום, התפתח קרב יריות בין המחבלים והחיילים, כשאני משמש למחבלים כמגן אנושי".

תיעוד: כוחות צה"ל נערכים ללחימה ממושכת בעזה // צילום: דובר צה"ל

עוד סיפר: "אחד המחבלים ירה ברגלי וסימן בידו שהכדור הבא יהיה בראש שלי. התחלתי לדמם דימום די מאסיבי. במשך כל הזמן הזה התפללתי לנס. הייתי משוכנע שאני עומד למות. זה נמשך בערך 45 דקות, עד שהגיע למקום כוח קומנדו של הימ"מ שחיסל את המחבלים וחילץ אותי בחיים. שמו לי חוסם עורקים על הרגל, והאמבולנס שהגיע העביר אותי לבית החולים סורוקה, שם טיפלו בי ושיחררו אותי כמה שעות לאחר מכן".

"זו הייתה החוויה הגרועה ביותר בחיי", המשיך ד"ר אבו עראר בדבריו. "הקדשתי את כל חיי לעזרה לזולת ולהצלת חיים, הן במקצועי כרופא והן בהתנדבותי באיחוד הצלה. נאלצתי בעל כורחי לחזות בטבח הנורא הזה שבוצע מול עיניי, ולא יכולתי לעשות כלום. זה היה מחריד, אין לי מילים לתאר את זה, פשוט נורא".

גופות מכוסות בסמוך למבנה שהוצת בידי מחבלים בקיבוץ בארי, צילום: אורן בן חקון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר