המלחמה שבה נמצאת ישראל מביאה איתה גם סיפורים המשלבים באופן נדיר גם טרדיה וגם נס משמיים.
כזה בדיוק הוא סיפורם של דריה (10) ולביא (8.5) קרפ, שני ילדיה הקטנים של רעות קרפ מקיבוץ רעים, שהתכוננו לחג שמחת תורה אצל אביהם דביר וחברתו סתיו ז"ל, שהתגוררו גם הם בקיבוץ.
רעות נסעה לחגוג את החג ביהוד, רחוקה מילדיה, לא מעלה על קצה דעתה מהו הסיוט הארור שממתין לה, למשפחתה ולילדיה, אולם סיוט שהיה יכול להיות רע הרבה יותר.
בשעה 08:20 בבוקר נפתחו על הילדים, האב וחברתו שערי הגיהינום. מחבלים נכנסו לביתם, וכשהאב דביר ניסה להגן על ילדיו ועל חברתו בחירוף נפש וקפץ על המחבלים עם גרזן, הוא נשחט בדם קר לעיניהם. מייד לאחר מכן, גם סתיו נרצחה כאשר ניסתה להגן על הילדים.
באותה שעה היתה האם רעות בחרדה עצומה וצמודה לטלפון. "בשעה שמונה ורבע בבוקר דביר כתב לי הודעה על כך שיש ירי כבד ובלגן גדול בקיבוץ. כמה דקות לאחר מכן, בשעה 08:24 כתבה לי דריה בטלפון של אביה: 'אמא זו דריה, אבא נרצח. גם סתיו. הצילו'".
רעות מספרת כי במשך שלוש שעות היתה עם ילדיה על הקו, כאשר היא עדה לטבח בשידור חי ומנסה לתמוך נפשית בילדיה, להרגיע אותם ככל הניתן, לנשום איתם יחד. "דריה לחשה לי שהיא שומעת מחבלים נוספים בבית, שהיא מפחדת לזוז", מספרת האם, "ואני מרגיעה אותה, נושמת איתה, מנחה אותה לשתוק כשהיא ליד הגופות כל הזמן, מבוהלת מהמראות ומהמצב".
למרבה המזל, המחבלים השפלים לא פגעו בילדים. "המחבל הגיע אל דריה ולביא שלי, אבל למרבה המזל וההפתעה בחר להרגיע אותם ואף כיסה אותם בשמיכה. הוא לקח ליפסטיק וכתב על הקיר 'האנשים של אל־קאסם לא רוצחים ילדים קטנים'.
"לאחר מכן הגיע המלאך השומר של ילדיי, חבר הקיבוץ גולן ספטון. שהיה חמוש באקדח וסיכן את עצמו למען בטחון ילדיי. הוא לקח אותם לביתו המוגן וטיפל בהם במסירות עם אשתו המדהימה".
אחרי זמן שנראה כמו נצח, דריה ולביא הגיעו לחיבוק אוהב בזרועות אימם. אחותם הגדולה ליה (13), בתם הבכורה של דביר ז"ל ורעות שלמרבה המזל לא היתה עם המשפחה באותו בוקר אלא נסעה לבלות את החג אצל חברה במושב עין הבשור, עדיין נמצאת באותו מושב בעוטף עזה.
"הילדים שלי היו בקיבוץ במשך שעות ארוכות, כשעליהם ועלי עובר זמן מותח עצבים ומלא חרדה", מתארת רעות. "לא הצלחתי לנשום או לחשוב בצלילות עד שהתאחדתי איתם, נשמתי אותם, מיששתי אותם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו