ת"א, סרט מלחמה: כך נראית העיר שלא נרדמת לאחר ההתפרעויות

קצת אחרי השעה אחת בצהריים, בעודי עומד בסניף ה"בייקרי" בצפונה של תל אביב וממתין בסבלנות למבצעי ה־1+1 על הלחמים, עמד מאחוריי האיש החזק בבית החולים איכילוב, רוני גמזו. הוא הסביר בקול מאוכזב לצד השני שעל הקו שלא נשאר כלום בלחמים. שנינו לא ידענו שבאותן הדקות בדרומה של העיר מתפרעות קבוצות של אריתריאים מול סניף ה"בייקרי" בדרום תל אביב, ולא בשל העובדה שנגמרו לחמניות הכוסמין.

שעה לאחר מכן הוא כבר ניהל אירוע בסדר גודל שלא זכור לתושבי העיר, מאז תקופת הפיגועים של תל אביב בשנות ה־90 של המאה ה־20. ההבדל היחיד הוא שבפיגועים הסירנות של האמבולנסים שורקות ברחובות למרחקים, כאן הגיעו הפצועים בשקט, מדממים לאורך רחוב ויצמן בואכה בית החולים.

בתל אביב לא מרגישים משילות כבר הרבה זמן. אלה לא רק הפיגועים שהפכו לשגרה, זו לא רק האלימות הבלתי פוסקת בדרום תל אביב, זה בעיקר הביטחון האישי. לכותב שורות אלו גנבו בשנה האחרונה שני זוגות אופניים ופרצו פעם אחת לאוטו. ואנחנו בספטמבר. אין מה להתלונן ואין לי למי להתלונן. איש לא יעשה בתלונה שלנו שום דבר. אזורים רבים בתל אביב מופקרים לעבריינים, לפושעים סוג ב' ולאלימות גואה. זה לא משנה באיזה אזור בעיר.

בדוח שפורסם ב"ישראל היום" בשבוע שעבר כבר דווח על כך שמרכז תל אביב הוא האזור האלים ביותר, אבל זו סתם סטטיסטיקה יבשה. המצב לא יותר טוב בצפונה של העיר ובטח לא בדרומה. משטרת תל אביב עושה כנראה ככל יכולתה, אבל יכולתה לא מספיקה. אין באמת משטרה בתל אביב, ולהזכירכם גם בפיגוע האחרון, שבו נמנע אסון גדול יותר, היו אלו הסיירים של עיריית תל אביב ששילמו בחייהם.

האריתריאים הם חלק מרכזי בתעשיית המזון הישראלית ובמיוחד זו התל־אביבית. אין מסעדות בתל אביב שלא תלויות באריתריאים. תעשייה שלמה שצריכה שינקו עבורה את הכלים, יבריקו את המרצפות, יחתכו בצל ויעלו על האופניים בכל מזג אוויר ובכל שעות היום כדי להביא אוכל לכל חלקי העיר.

מי שמספיק טיפש לחשוב שאפשר לסלק אותם ביום אחד, לא מבין כמובן על מה הוא מדבר. הם כבר חלק אינטגרלי של העיר ללא הפסקה. הם הפכו בני בית בעסקים רבים, ורובם הגדול מנסה לשרוד את היומיום כאזרח סוג ג'. התלות שלהם בנו גדולה, אבל זה עובד גם הפוך בהרבה מהמקרים.

אם לפוליטיקאים הימניים הנוכחיים היה משהו להציע זולת ציוצים, הם היו מנצלים את הפרעות אמש בתל אביב כדי להציב מועמד ימין ראוי להיאבק ברון חולדאי, שבתחילת השבוע, עם צירופו של אסף זמיר, נראה היה כמי שמשייט לניצחון נוסף בקלות ללא יריבים או במקרה הזה יריבות ראויות. האווירה בדרומה של תל אביב לוהטת למדי, ומנהיג שיציע אלטרנטיבה לבעיית הפליטים יוכל לתת פייט לחולדאי. הבעיה היא שכל מה שיש להציע לליכוד בדרום תל אביב זו מאי גולן.

עדיין לא מאוחר לגוש הימין להציב אלטרנטיבה בעיר שמסורתית בבחירות המוניציפליות בוחרת שמאל לראשות העיר. העניין הוא שתל אביב נתפסת בחוגי ימין רבים כ"מדינה אחרת", כזו שמוותרים עליה מראש לשמאל. האם לא שווה לנסות?