הרכבת גלשה לתחנת חוף הכרמל בחיפה כשמשני צידי המסילה עמדו מאות מפגינים. נהג הקטר צפר פעמיים כדי להזהיר שחס וחלילה אף אחד לא יפזול לכיוון הפסים. "אני בת 74 ולא צריכה להיות כאן", אמרה שרה קורמן, שהגיעה ממושב שפר שבגליל העליון והחזיקה ביד שלט שעליו נכתב "רגעי דמוקרטיה אחרונים. הצילו". "אני נלחמת בשבילכם, כי מוחקים לכם את החופש והחיים. נולדתי בלנינגרד, אני יודעת מה זו דיקטטורה. ברחתי ממנה. בא לי לבכות".
מהרכבת ירדו מפגינים ואוהדי מכבי חיפה, שהקדימו להגיע לקראת משחק קבוצתם בערב נגד המלטזים. רכבת ישראל תגברה את התחנות לא רק בשוטרים על מדים, אלא גם באנשיה במטרה שימנעו חיכוכים מיותרים. אחד מהם היה ארני סלע, בחור חובש כיפה, שחייך לבאים. מישהו מהמפגינים הציע לו אטמי אוזניים, אבל סלע עקץ בנימוס שהרעש לא עושה עליו רושם.
"האנשים האלה לא למדו שההפגנות יוצרות אנטי אצל מה שנקרא 'ישראל השנייה'", אמר סלע כשעמד לרגע בצד בכדי לקחת אוויר. "עם שלם רואה שמנסים לגנוב מדינה וזה לא הולך ככה. איפה הייתם כשהיו בחירות? תראה מי בא לפה המדושנים והפנסיונרים, שאין להם תעסוקה".
כן, היו שם לא מעט צעירים, אבל גם מבוגרים שעברו בכמה שנים טובות את גיל הפרישה. "בן כמה אני נראה?", שאל דני מדור, שישב על ספסל בצד. "87", ענה כשטעיתי בגדול. "אני מודאג, אשתי מודאגת, הילדים, הנכדים, החברים. אני זוכר הכל מהקמת המדינה ולא היו תקופות כאלה. היו ממשלות ימין ושמאל, פרס ושמיר עבדו ביחד, העלו חוקים בשיתוף פעולה. לא הייתה ממשלה שלא מסוגלת לתקשר עם הצד השני".
אל התחנה המשיכו לזרום מפגינים ולא פעם הכרוז ביקש להיזהר, כי הצפיפות והחום העלו הילוך. "הפגנה כזו משיגה אפקט עקיף", הסביר גל וולך מחיפה. "הרי מה שמשפיע על ראש הממשלה זה לא מה שקורה בעברית, אלא באנגלית ודברים שנראים בחוץ מלחיצים והיחידים שמשפיעים עליו. האם זה משפיע על השרים בממשלה? לצערי בכלל לא. הם רוצים לשלוט.
"הצבעתי בחיי לליכוד יותר מלכל מפלגה אחרת. אני פה לא בכדי להפיל את הממשלה, כי אותה מפילים רק בקלפי. אני פה בכדי למחות על שינוי צביונה של המדינה. גם אם יש לי רוב, אני לא יכול להחליט מה שאני רוצה".
16:40
הרכבת לבנימינה עזבה את התחנה. במושב שמולי בחור סימן אצבע של תמיכה למפגינים שעמדו על הרציף, בעוד שהברנש, במושב שליד, הניף אצבע משולשת וגם מיהר לתעד זאת בנייד.
20 דקות נסיעה והחנינו בתחנה בבנימינה, שכבר הייתה עמוסה במוחים מכל הסביבה. "למה אני אופטימי?", אמר טל שקד, שהגיע עם זוגתו ליאת מזיכרון יעקב. "אם אני מסתכל בזווית של מי ינצח, שהיא לא הזווית הנכונה, אז ברור לי שאין דרך לכפות מהלכים אגרסיביים על כמות כל כך גדולה של אנשים, שמתנגדת באופן אקטיבי. לא נפסיד. למה אני פסימי? אם ננצח או נפסיד, זה יהיה אסון. הדרך היחידה לצאת מהסיטואציה זו קואליציה שפויה של אנשים מהימין, המרכז והשמאל הליברלי שמוכנים להגיע להסכמות רחבות על חוקי המשחק. כאן אני פחות אופטימי, כי מי שמוביל כרגע את הצדדים הם אלה שרוצים לריב. ההערכה שלי היא שעוד נסבול הרבה".
הרעש בסביבה הפך לבלתי נסבל, עוצמת הזמבורות שברה שיאים. מכולם בלט נתן גרשוני, שהגיע מחדרה עם מפלצת רעש אמיתית - גוף של מקדחה ביתית, אליה חובר קומפרסור ומעל שלטה צפצפה של משאית. "אנחנו צופרים למהפכה", הסביר לאחד המתעניינים ואחרי זה הוסיף: "אני נכה צה"ל, אז שחבר'ה שלא עשו צבא יקראו לי שמאלן, בוגד? זה כואב בנשמה. ככה הילדים שלי לא יוכלו לחיות כאן והנכדים לא יוכלו לגדול. זו לא מדינה נורמאלית".
17:39
באיחור של עשר דקות בדיוק הרכבת יצאה לבסוף מבנימינה בדרכה לת"א. מתן, שהיה צריך להגיע למזכרת בתיה וכלל לא הפגין, אמר שהוא תומך במוחים, כל עוד הם לא חוסמים כבישים וברכבת לא נראה לו שצפויה בעיה.
רק פתח את הפה והרכבת האטה. סיפרו שיש תקלה ארצית בכל המערכת. בהרצליה נהג הקטר הודיע שהוא לא יוכל להמשיך וכל נוסע אחראי לעצמו. בחור מחולון, שישב לצידי והבהיר במהלך הנסיעה שחבל שאין במדינה דיקטטור, אמר בירידה. "בטח אלוהים דופק כל פעם את הראש כשהוא נזכר את מי הוא לקח לצידו כעם הנבחר. לא מסוגלים פה לחיות ביחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו