המחאה מאבדת את תמיכת הציבור - ומקצינה

ככה לא נראית מחאה. כך נראית התפרקות והשתוללות.

במדינה דמוקרטית נשמרת לכל אדם כמובן זכות המחאה, והיא אגב תעמוד לזכותו של כל אזרח גם אם הרפורמה המשפטית תעבור בשלמותה. אך מה שבמדינה נורמלית אי אפשר לסבול הוא נטרול של נמל התעופה היחיד המקשר בין ישראל לעולם; נטישה של תפקידים צבאיים והילוך אימים מצד קצינים על הדרג המדיני; חסימה של נתיבי אמבולנסים, רכבי חירום ועורקי תנועה ראשיים; ופגיעה מתמשכת ולא מידתית בשגרת חיים של מיליוני אזרחים.

שיטות הפעולה הללו היו פסולות כבר בהצגה הראשונה של הרפורמה המשפטית, בחורף. כעת, לאחר שמהרפורמה המקורית כמעט שלא נותר דבר, וכאשר ברור שכל דיבורי "הדיקטטורה" נטולי בסיס, הפגיעות הקשות הללו בשגרת החיים לא מתקבלות על הדעת עוד הרבה יותר.

הציבור הרחב לא תומך בפרק הזה של היציאה לרחובות. כך עולה מהסקרים ומהתמונות שהגיעו אתמול מכל רחבי הארץ. אלפים בודדים בלבד נראו בהן חוסמים את הכבישים. אדרבא, נראה שהמחאה מקצינה משום שהיא מאבדת את תמיכת ההמונים, מה שגורם למוביליה ללכת רחוק עוד יותר, וחוזר חלילה.

סיבה נוספת לאובדן התמיכה הציבורית היא חשיפתם של תרגילי התעמולה שבהם נקטו המארגנים. כיום אנשים כבר יודעים שזו לא "מחאת ההייטקיסטים", "הטייסים" ו"יוצאי הקומנדו הימי", אלא ניסיון של מעטים בכל אחת מהקבוצות הללו והאחרות לשאת לשווא את שמן במטרה לסכל את התוצאות הלגיטימיות של הבחירות, בסיוע בוקסות תהודה בתקשורת.

המדהים שהם עוד עושים את כל זה בשם הדמוקרטיה.