משילות בעצימות נמוכה: ממשלת ישראל מאבדת אחיזה ולא ברור מה תכנית העבודה שלה

בימים האחרונים נערכת קבוצת חילונים ממוסדת בשם "הפורום החילוני" לכנס ראשון שמטרתו: הקמת אוטונומיה חילונית. הסיבה: שלל איומים שהם חוזים מצד הממשלה, חרדים ודתיים על אורחות חייהם והטריגר הוא כמובן הממשלה המכהנת ותוכנית הרפורמה המשפטית זיכרונה לברכה.

אלא שבעוד אלה דנים, מתכננים ומייצרים ניירות עמדה – השבוע כל מי שצפה בחדשות יכול היה לראות בשידור חי אוטונומיות בצפון הארץ, בשומרון ובנגב. מקומות בהם אין דין, אין דיין וגם המשטרה או כוחות צה"ל לא מהווים גורם מרתיע.

אחרי יומיים של התפרעויות ברמת הגולן, ביום חמישי בבוקר התעוררו בחברת אנרג'יקס ליום עבודה נוסף, ודאי מבחינתם. העובדים הגיעו עם הכלים לשטח בהתאם לגיבוי שקיבלו ערב קודם לכן מראש הממשלה ומהשר לביטחון לאומי אולם אחרי דקות ספורות של עבודה הגיעו גורמים מהמשטרה למקום וביקשו לעצור עד ל"הערכת מצב" מחודשת.

שעה קלה לאחר אותה הערכת מצב מתקשר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר בכבודו ובעצמו, לחברה ומודיע: תחזרו לעבוד אבל "בעצימות נמוכה". העובדים בשטח לא ממש מכירים את האפשרות לעבודה בעצימות נמוכה ומה בעצם המסר לעבריינים שמתפרעים בשטח אל מול פרויקט לאומי אם לא אובדן משילות?

תכנון וחופש פעולה

בחברה החליטו שאם ראש הממשלה וכבוד השר לא יכולים לייצר משילות בלי בקשה מראש הם ישקדו על מכתב שבו יבקשו בבהירות לקיים את החוזה שלהם עם המדינה ובעלי האדמות הדרוזים באזור ולעבוד. לא בכאילו, לא בעצימות נמוכה, אלא בהנחיה ברורה מלמעלה שתאפשר להם ודאות תכנונית וחופש פעולה. מיותר לציין שההתפרעויות בשטח קיבלו תפנית לאומנית בתמיכת השכנים מעבר לגדר בסוריה ולכן על הממשלה לייצר עוצמה והרתעה ולא פשרות.

תושבי המקום ובעלי העניין נתנו לפרויקט אור ירוק מזמן. לפני עשור בעלי האדמות הדרוזים התחננו להיות חלק מהפרויקט, בעלי המועצות צפויים להרוויח ממנו מיליונים ואף כלל התושבים באזור הרוויחו על הדרך פינוי מוקשים משטח של 170 דונמים שביצעה החברה.

הפרויקט הממשלתי לפיתוח רמת הגולן יהיה סימן מקדים לפרויקט אחר שנתניהו ביקש לקחת עליו בעלות – זה שמקדמת השרה אורית סטרוק ונועד לייהד את הגליל. אם ייכשלו אל מול הדרוזים בגולן, הם יקבלו מלחמה בגליל. בפרעות שומר החומות שהתרחשו בשלהי כהונתו הקודמת של נתניהו לא ניתן היה להאשים את לפיד, גנץ או רע"ם, גם באלו שיגיעו הפעם האצבע תופנה כלפי מי שאוחז בהגה כבר למעלה מעשור.

נמצא המבוגר(ים) האחראי

בשומרון אחרי רצף פיגועים רצחניים ופעולות כירורגיות צבאיות לפגיעה במחבלים, חלק מתושבי האזור לקחו את החוק לידיים. הם מנתקים לכפרים חשמל, פורעים במכוניות בכפר החשוד תמידית בייצוא טרור ופועלים כאילו אין צבא ואין מדינה. לטענת מי שמוביל את אותן פעולות נקם – הם מצליחים בהרתעה היכן שהממשלה כושלת פעם אחר פעם.

גם אם הטענה נכונה, מדובר במדרון חלקלק ברמת הגולן או בשומרון שאזרחים ירגישו שהם אחראים לגורלם ואין מי יושיע אותם עד שהם יפעלו בעצמם בהשתוללות פושעת. וכמובן איך אפשר בלי לשים פה את תמונת המבוכה הלאומית בדמות חיילים בדואים שמשתלחים במדינת ישראל וזוכים לנזיפה קלה במקום למאסר ממושך.

שר בכיר בממשלה אמר השבוע כי "הממשלה מייצרת דימוי של חולשה וחוסר אחידות שמובילות לתופעות שונות". אין ספק שאותו שר ותיק נקט בלשון המעטה כי המבוכה רבה בנגב, ביו"ש, בגליל ובגולן.

ממשלה שנבחרה כדי לטפל בדיוק בתופעות האלה צריכה להקדיש ימים ולילות כדי להשיב את המשילות על ידי משטרה מתפקדת וצה"ל חזק אבל זה לא מתחיל מלמטה, זה מתחיל מרוח המפקד ושריו. התקוטטות עם בן גביר בניסיון "להרגיע" אותו לא מייצרת חזית אחידה, גם לא התחושה שדברים אקוטיים כמו ביטחון נופלים בין הכיסאות בשל קרבות סמכות. אנשי הצוללת האבודה הרגישו השבוע כיצד החמצן שלהם הולך ואוזל, ככה מרגישים אזרחי ישראל בגבולות, בצפון ובדרום.

למרות שגנץ הוא שזוכה למנדטים על התנהלות אחראית ושקולה, נדמה בשבועות האחרונים שהוא מצמצם מרחק לכיוון לפיד כשהחליט על הקפאת השיחות ללא כל סיבה פוליטית ראויה. והנה אחרי שגם קארין אלהרר בוועדה וגם עמית בכר בראשות הלשכה, יש מי שמבקש במפלגת המחנה הממלכתי לנהוג באדיבות של מנצחים ולדרוש את חזרת השיחות בבית הנשיא.

מי שדוחפים לזה מאחורי הקלעים הם שניים: גדי איזנקוט ומתן כהנא, לא בשר מבשרה של המפלגה אלא תוספת מאוחרת של לפני בחירות. הם כנראה מבינים שאזרחי ישראל צופים פני יולי אוגוסט, מבקשים מעט שקט ויציבות ולא מלחמות והיו רוצים לספק את זה בדיוק אם לא היו מחושקים מבפנים על ידי אילוצים פוליטיים שנועדו לרצות שכבה מצומצמת וקטנה של אנשי מחאות מקצועיים שזו פרנסתם.

פופוליזם ולא מנהיגות

בסוף השבוע הושלם הסיבוב של יו"ר הקואליציה על חשבון חברי הוועדה לקביעת שכר חברי הכנסת – חבורת פקידים אפורה משהו ומאוד לא פוליטית שדנה מעת לעת בבקשות המופנות אליהם לעניין תנאיהם ושכרם של דרי הכנסת.

האחרונים התכנסו לדון בבקשות של חברי כנסת לשעבר מהמחנה הממלכתי לקצור להם מעין מענק פרישה שיאפשר להם את המעבר מהכנסת לחיים האזרחים בלי צורך לעסוק בחרטות שמבזות את מעמד חברי הכנסת. הם נענו וההצעה שהוגשה ליו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הכנסת אופיר כץ נמצאה עד מהרה בראש הכותרות כמעין הוכחה לשחיתות בעת מצוקה כלכלית שכץ עצר בכבודו ובעצמו.

אלא שבינתיים הנושא ירד מסדר היום ובעוד שבוע כבר אמור היה לעלות להצבעה לאחר שבקואליציה וידאו שיימצא הרוב שיתמוך את ההחלטה המבוזה. חברי הוועדה אפורים משהו אמנם אבל לא פראיירים, סרבו שהסיבוב יושלם על חשבונם ומשכו את ההצעה מסדר היום.

האמת לא ניצחה, גם לא חברי הכנסת שמגיעים לעתים לתקופות קצרות של כהונה ומתקשים ביום שאחרי. היה מצופה דווקא למי שמייצג את הפריפריה החברתית והגאוגרפית של ישראל לעשות כאן צדק, אבל לפעמים כותרת ב-12 שווה יותר.