"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

אם לא נתעשת, ישראל תתפרק: הקו המחבר בין הפשיעה הפלילית ללאומנות הפלשתינית

מה שהחל לפני עשרות שנים כחולשת אכיפה, התנפח לאיום ממשי של "הרוח הפלשתינית" • הדרישה לאוטונומיה עדיין לא כאן, אך לא ירחק היום והיא תגיע • כדי להימנע מכך יש לנקוט שורה ארוכה של פעולות ריבוניות, מהדברת הפשע וכלה בהנפת דגל ישראל בערים הערביות

, עודכן
0השמעה
זירת הטבח ביפיע בשבוע שעבר. אובדן משילות , אי.אף.פי
זירת הטבח ביפיע בשבוע שעבר. אובדן משילות, צילום: אי.אף.פי

שכבה אחר שכבה, מדינת ישראל מאבדת משליטתה ברחבי הארץ. כבר מזמן לא מדובר באזורי C ביו"ש, שם המינהל האזרחי הפקיר את השטח להשתלטות של הרשות הפלשתינית. האזורים המאוימים כעת הם הפריפריה שמחוץ לקו גדרה־חדרה. שם הפשע המשתולל משתלב עם שאיפות לאומניות, ומסכן את ישראל בקווים המוכרים לנו. הממסד, בתמיכת אליטה פוליטית שנלחמת את הקרב הלא נכון, אפילו לא יודע שהוא מפסיד את המערכה.

מדובר בקו הישיר המחבר בין מעשי הרצח במגזר הערבי לבין המצור הלאומני־ערבי על מגידו; בקשר שבין גניבת הנשק מצאלים בשבוע שעבר, לבין הכתר שהטילו בדואים על בסיס נבטים ב"שומר החומות". וכן, גם בחנק ההתיישבות היהודית בגליל ובנגב.

זירת רצח 5 אנשים במקום שטיפת רכבים בכפר יפיע, צילום: מישל דוט קום

המשותף לאיומים הללו - וגם ללוד, שבה התחוללו פרעות לאומניות לפני שנתיים וכיום ראש העיר נאלץ להיכנע לארגוני פשע - הוא הסתלקות המדינה מאחריותה לספק חוק וסדר לכולם. מה שהתחיל לפני עשרות שנים כחולשת אכיפה, התנפח לאיום לאומני־ביטחוני־מדיני.

מופנה בראש ובראשונה נגד ערביי ישראל

שלא יובן לא נכון. לא רק שהאיום אינו נשקף מערביי ישראל, אלא שהוא מופנה בראש ובראשונה נגדם. כרגע הם הקורבן שמשלם את המחיר הכבד ביותר על היעלמות המדינה. אדרבה, שיקולים מוטעים של גזענות הפוכה, ושל התחשבות במי שכאילו סובלים מגזענות, תרמו להפסקת האכיפה במגזר לפני שנים רבות. אך תהיה זו טעות לחשוב ש"מה שקורה אצל הערבים נשאר אצל הערבים".

בתחילה נשכחו חוקי התכנון והבנייה במגזר. אחר כך העלימו עין מהפרוטקשן. בהמשך, מרכש כלי הנשק. בשלב הבא, הפשע שהשתולל בפנים פרץ לכל רחבי הארץ. מקריית שמונה ועד דימונה, אין בעל עסק שלא מכיר את הדרישות ל"דמי שמירה".

זירת הירי בכפר כנא, צילום: גיל אליהו/ג'יני

ככל שאבדה הנוכחות הישראלית, כך גדלה "הרוח הפלשתינית". מותר היה להניף דגלי אש"ף, להסתייג מ"התקווה" ולטפח את "הנכבה". בה בעת, רשויות התכנון והבנייה בהובלת מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל חנקו את ההתיישבות היהודית בפריפריה. כך, בתהליך ארוך, התלבשו אלה על אלה בעיות ואתגרים: חולשת אכיפה, תפיסות מוטעות, מדיניות תכנון ובנייה שגויות, פשע משתולל ועצימת עיניים.

הגופות מצטברות מדי יום

אנחנו אולי לא רוצים לדבר במונחים של יהודים וערבים. המדינה בצדק מתייחסת רק ל"ישראלים". אך הגופות שמצטברות מדי יום מלמדות את כולם כמה חמורים נזקיה של המדיניות הנוכחית. הדרישה לאוטונומיה בגליל או בנגב עדיין לא כאן, אך אם לא נתעשת, לא ירחק היום והיא תגיע. אולי אפילו בתזמון רגיש של מלחמה עם איראן.

הרבה מאוד נדרש לעשות כדי להפוך את המגמה ולהתחיל בהחזרת הריבונות. הצעד המיידי הוא שילוב שב"כ במאבק בפשיעה. הרי בחוק נאמר כי השירות יפעל לשמירה על אינטרסים חיוניים לביטחון הלאומי. שנית, עוד היום בישיבת מועצת רמ"י נתניהו חייב לוודא שההחלטות המעשיות יהיו בהתאם לגישתו. אחר כך יש להקים את המשמר הלאומי ולנקוט שורה ארוכה של פעולות ריבוניות: מהדברת הפשע וכלה בהנפת דגל ישראל בערים הערביות. לכך קוראים משילות של מדינה יהודית ודמוקרטית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אריאל כהנא

כתב ופרשן "ישראל היום" לשעבר. התחיל את הקריירה העיתונאית ב-1996 כעורך וכמגיש יומני חדשות בערוץ 7. במקביל, פרסם כתבות ותחקירים ב"הצופה" ובירחון "נקודה". ב-2006 הצטרף ככתב וכעורך כלכלי ל"מקור ראשון". ב-2009 החל לשמש כתב מדיני של "מקור ראשון", ובהמשך של מעריב ושל אתר nrg. ביוני 2018 עבר לשמש כתב מדיני ב"ישראל היום" והמשיך בתפקידו עד חודש יולי 2026. בין היתר, חשף את היקפי התמיכה האירופית בעמותות שמאל בישראל, פרסם תחקיר על אודות סוכן שב"כ שמכר כלי נשק לאחים קהלני מקריית ארבע, שהורשעו בניסיון לרצח פלשתיני. סיקר את מרבית האירועים המדיניים בעשור האחרון, ובהם ביקורים של נשיאים וראשי מדינות בישראל. התלווה אל משלחות ראש הממשלה בביקוריו ברחבי העולם - בוושינגטון, בדרום אמריקה, ברוסיה, באירופה ובאסיה. קיים ראיונות רבים עם אישי ציבור בישראל ובעולם, בכלל זה עם נתניהו, סגן הנשיא האמריקני לשעבר, מייק פנס, המועמד הרפובליקני לנשיאות, רון דה סנטיס, שר החוץ האמריקני מייק פומפאו, חברי קונגרס רבים, קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ ושגרירי ארצות הברית בישראל. למד בישיבת ההסדר "אור עציון" ושירת כלוחם בשריון. בעל תואר ראשון בלוגיסטיקה וכלכלה מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני בלימודי תקשורת מהאוניברסיטה העברית. נשוי ללימור ואב לשבעה. מתגורר ביישוב גבע בנימין (אדם).

כדאי להכיר