"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

המשטרה היא חלק מהבעיה של המגזר, לא מהפתרון

זה עניין של כמה שעות עד שיתרחש הרצח הבא וכולם ישכחו • ספק אם הרצח יפוענח, וספק אם למשטרה יהיה קצה חוט • הפשיעה בחברה הערבית היא אירוע שגדול על משטרת ישראל, אבל צריך שניים לטנגו

,עודכן
0השמעה
המפכ"ל שבתאי בזירה בכפר יפיע, צילום: דוברות המשטרה

תירגעו, שום דבר לא קרה בנוף הגליל או בעפולה. הרצח המזעזע שבו קיפחו את חייהם חמישה צעירים התרחש ביפיע. זה עדיין בחברה הערבית, ולא מהווה שום סכנה ליהודים או לסמלי השלטון. עד שזה יתרחש, אפשר לחזור לשגרה ומהר. אל דאגה - זה עניין של כמה שעות עד שיתרחש הרצח הבא וכולם ישכחו. אגב, ספק אם הרצח הזה יפוענח, כמו עשרות רבות של מקרי רצח במגזר הערבי שטרם פוענחו, ספק אם למשטרה יהיה בכלל קצה חוט לפענוח המקרה.

אין ספק שהפשיעה בחברה הערבית היא אירוע שגדול על משטרת ישראל. היא יכולה להיות חזקה ואפקטיבית נגד מפגינים ערבים, לירות, להרוג ולעצור, לאבטח הריסת בתים לא חוקיים, או לעצור גבר החשוד באלימות נגד בת הזוג שלו. אבל בכל הנוגע למלחמה בפשיעה היא חלק מהבעיה, לא מהפתרון.

זירת הרצח בצומת קאסם // קרדיט: מד"א

מיותר לומר שהתחושות קשות. כבר מזמן הערבים מבינים שהמדינה לא רק ויתרה עליהם, אלא שהם אינם רצויים אפילו כאזרחים סוג ב'. הם בשוליים של השוליים, ולא, לא רק בגלל חוק הלאום, אלה בגלל תחושת הניכור של הממשלה כלפי חמישית מאזרחיה.

המשך גל הפשיעה במגזר מביא לכמה תובנות קשות. העיקרית שבהן היא שהמדינה מעדיפה להיאבק בערבים מאשר להגן עליהם. כבר שמענו לא אחת בכירי משטרה שטוענים כי חלק ממחוללי הפשיעה הערבים המרכזיים מחוברים לגורמי הביטחון, שתמורת מידע נותנים להם גיבוי או מונעים אכיפה נגדם. מה שמביא אותנו לשאלה הכמעט רטורית: האם מדינה שמצליחה למנוע כל התארגנות ביטחונית בחברה הערבית, מצליחה לחדור לכל מדינה בעולם ומצליחה להביא באישון לילה את ארכיון הגרעין האיראני, לא מצליחה למגר את הפשיעה בחברה הערבית? התשובה ברורה - היא לא מעוניינת.

החמישה שנרצחו בכפר יפיע על רקע הזירה,צילום: תיעוד מבצעי מד"א

למרות כל שנאמר לעיל, צריך שניים לטנגו הזה. אין כאן אחריות בלעדית רק למדינה או לממשלה. אך האחרונה היא הריבון, והיא זו שהבטיחה משילות. ומהי משילות אם לא יחס שווה ודאגה שווה לכולם?

אך חייבים לומר בכנות: למרות הטענות הקשות במגזר הערבי כלפי המדינה ומנהיגיה לאורך העשורים האחרונים, עדיין קיימת אחריות גדולה מאוד של החברה הערבית כלפי עצמה. לא ייתכן שנמשיך להשלים עם תופעות מסוכנות שיוצרות חממה לארגוני פשיעה, כמו השתלטות על המרחב הציבורי או על מכרזים ציבוריים בשלטון המקומי. על כל אחד ואחד לקחת עליו את האחריות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר