המשטרה היא חלק מהבעיה של המגזר, לא מהפתרון

תירגעו, שום דבר לא קרה בנוף הגליל או בעפולה. הרצח המזעזע שבו קיפחו את חייהם חמישה צעירים התרחש ביפיע. זה עדיין בחברה הערבית, ולא מהווה שום סכנה ליהודים או לסמלי השלטון. עד שזה יתרחש, אפשר לחזור לשגרה ומהר. אל דאגה - זה עניין של כמה שעות עד שיתרחש הרצח הבא וכולם ישכחו. אגב, ספק אם הרצח הזה יפוענח, כמו עשרות רבות של מקרי רצח במגזר הערבי שטרם פוענחו, ספק אם למשטרה יהיה בכלל קצה חוט לפענוח המקרה.

אין ספק שהפשיעה בחברה הערבית היא אירוע שגדול על משטרת ישראל. היא יכולה להיות חזקה ואפקטיבית נגד מפגינים ערבים, לירות, להרוג ולעצור, לאבטח הריסת בתים לא חוקיים, או לעצור גבר החשוד באלימות נגד בת הזוג שלו. אבל בכל הנוגע למלחמה בפשיעה היא חלק מהבעיה, לא מהפתרון.

מיותר לומר שהתחושות קשות. כבר מזמן הערבים מבינים שהמדינה לא רק ויתרה עליהם, אלא שהם אינם רצויים אפילו כאזרחים סוג ב'. הם בשוליים של השוליים, ולא, לא רק בגלל חוק הלאום, אלה בגלל תחושת הניכור של הממשלה כלפי חמישית מאזרחיה.

המשך גל הפשיעה במגזר מביא לכמה תובנות קשות. העיקרית שבהן היא שהמדינה מעדיפה להיאבק בערבים מאשר להגן עליהם. כבר שמענו לא אחת בכירי משטרה שטוענים כי חלק ממחוללי הפשיעה הערבים המרכזיים מחוברים לגורמי הביטחון, שתמורת מידע נותנים להם גיבוי או מונעים אכיפה נגדם. מה שמביא אותנו לשאלה הכמעט רטורית: האם מדינה שמצליחה למנוע כל התארגנות ביטחונית בחברה הערבית, מצליחה לחדור לכל מדינה בעולם ומצליחה להביא באישון לילה את ארכיון הגרעין האיראני, לא מצליחה למגר את הפשיעה בחברה הערבית? התשובה ברורה - היא לא מעוניינת.

למרות כל שנאמר לעיל, צריך שניים לטנגו הזה. אין כאן אחריות בלעדית רק למדינה או לממשלה. אך האחרונה היא הריבון, והיא זו שהבטיחה משילות. ומהי משילות אם לא יחס שווה ודאגה שווה לכולם?

אך חייבים לומר בכנות: למרות הטענות הקשות במגזר הערבי כלפי המדינה ומנהיגיה לאורך העשורים האחרונים, עדיין קיימת אחריות גדולה מאוד של החברה הערבית כלפי עצמה. לא ייתכן שנמשיך להשלים עם תופעות מסוכנות שיוצרות חממה לארגוני פשיעה, כמו השתלטות על המרחב הציבורי או על מכרזים ציבוריים בשלטון המקומי. על כל אחד ואחד לקחת עליו את האחריות.