בבית העלמין בבאר שבע הסתיים לפני שעות אחדות טקס, שבדרך כלל שקט ועצוב, אך ממלא את הנפש בתחושות של כבוד לנופלים. היום הרבה כבוד לא היה שם. לפני שאתם קופצים בהאשמות כלפי צדדים אלו ואחרים, טעונים בדעות שהאלגוריתם של הרשתות החברתיות כבר פמפם לכם במהירות כמו: "פעילים פוליטיים של בן גביר הגיעו כדי למחוא לו כפיים" ו-"שמאלנים הגיעו באוטובוסים כדי להרוס את היום הקדוש". תחשבו על בני המשפחה שעמדו שם ופשוט בכו.
לא עניין אותם מי צודק ומי טועה, הם פשוט רצו להתייחד עם יקיריהם ללא רעשי רקע. היו כאלה שוויתרו מראש מלהגיע כי הם ידעו שזה מה שיקרה, אחת כזאת אמרה לי אתמול: "אני מבקשת רק שזה יעבור בשקט".
חבר כתב בסוף הטקס כי הוא מעולם לא היה חרד יותר לגורלנו כחברה וכמדינה. "תמיד האמנתי שסיפור הקיום שלנו על הארץ הזו גדול מכל המחלוקות. התפללתי שהיום הזה יעבור בצורה המכבדת ביותר עבור הנופלים ומשפחותיהם. גידופים הדדיים, שירה, מחיאות כפיים, התביישתי כל כך".
הוא לא צריך להתבייש. מי שצריך להתבייש זה האיש שהחליט לאטום את כל פתחי הכניסה וגרם לאנשים מבוגרים לעמוד דקות ארוכות בשמש לבידוק ביטחוני, יעידו כל המשפחות שכזה דבר לא היה שנים קודם.
בגלל עיבוי הגדרות וההפרדות משפחות נאלצו לעשות סיבובים ענקיים כדי להגיע לקבר. כל אלו הובילו לאלימות עוד לפני הנאום של השר. אנשים ביום הכי קשה של השנה, ובחום של למעלה מ-30 מעלות - הפתיל שלהם קצר. כמה קצר? יעידו הסרטונים שרצים עכשיו ברשת.
גם אם הגיעו פעילים פוליטיים מחברון או אוטובוס של סטודנטים מת"א, מישהו אחר היה צריך לקחת את הדברים ולטפל בהם קודם. הגבולות נחצו – עכשיו צריך לתקן. בשנה הבאה מספר המשפחות השכולות שיוותרו על הטקס יהיה גדול יותר. עם כל הכבוד, לפני הכל זה היום שלהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו