ארבע לוויות של נשים - והכחשה אחת גדולה

לידר סויסה נרצחה בפתח ביתה בלוד לפני שבועיים וחצי. דודה מצטיינת לאחיינים שלה, שקיוותה להצליח בטיפולי הפוריות.

קריאות לעזרה גרמו לשכנתה להיכנס ולנסות לבצע בה החייאה, שנייה אחרי שהרוצח נמלט החוצה. זה אותו אחד שהציק בהטרדות שונות, לרבות ניתוקי חשמל ומים ואיומים מילוליים. היא היתה מתחמקת ממנו, סיפרה אחותה. יורדת במדרגות במקום במעלית. Stairway to heaven.

היו שבאו בטענות למשטרה לאחר הרצח, כי לידר התקשרה להתלונן והם אמרו לה, בואי תגישי תלונה. אבא של לידר סיפר השבוע, שנציגים מתחנת המשטרה הגיעו אז לבניין לבדוק מה קורה, אבל לא ראו סימנים מיוחדים והלכו.

נו, ואיך נראים סמנים מיוחדים? גם לידר לא חשבה שהיא באמת בסכנה. אז מי צריך להגדיל ראש ומתי?

השבוע הוארך מעצרו של הרוצח, שעורכי דינו טוענים שאינו כשיר לעמוד לדין. אבא של לידר שאל: למה כל רוצח תכף נחשב פסיכופת? השופט נתן לו לדבר בפתח הדיון, והאב עם הלב השבור סיפר שנגמרו לו החיים.

לא אלימות מהרף הגבוה

גם סיגל אטיאס נרצחה בלוד, רק ארבעה ימים אחרי לידר. התמונה שפורסמה מייד היא סלפי עם משה, הבעל, זה שהתקשר למשטרה לדווח שסיגל פצועה קשה, שותתת דם. משה מהסלפי ניתק את הטלפון וברח מהזירה. כמו בכל פתיח של סדרת מתח, הוא גם הרוצח. היכה אותה למוות באמצעות משקולות. הם עמדו לטוס לגאורגיה ביום הרצח כדי לטפל בשיניים שלו.

האם סיגל ידעה להפריד בין טירוף, שהיו לו סימנים מקדימים, לבין הרצון להיאחז ברגעי נורמליזציה קסומים כמו טיסה זוגית לחו"ל? האם מישהי באמת יודעת? האם מלמדים את זה בבית הספר? האם אנחנו, כהורים, יודעים להכשיר את בנותינו להבחנה הקריטית הזאת, בין תהום זוגית של השפלה ואלימות לבין עיוורון מבחירה, כי המנגנון הפנימי תמיד לוחש למוח: "לי זה לא יקרה"?

הנרצחת השלישית בפברואר הוכתה למוות בדירתה בנס ציונה, ואת שמה לא מגלים.

שמה של הרביעית: פולינה ויסמן. אשדוד. אם לארבעה. כלי הרצח: פטיש. מרגיש קצת כמו לשחק "הרמז", נכון?

בן הזוג הנוכחי של פולינה שוחרר ממעצר וגם הגרוש שלה, החשוד ברצח נמצא במעצר וגם הוא הכיר אותה אישית. תראו את העבר: רצף של כתבי אישום ואלימות מתועדת. היא התלוננה על הגרוש לפני שהתגרשה וגם אחרי. מלאה חבלות שלחו השוטרים את הגרוש למעצר, אבל השופטת האריכה את מעצרו רק ביומיים. בהמשך, כשהגרוש תקף גם את בן הזוג החדש שלה, ישב בכלא. מאחורי הסורגים שיגר אליה שליחים שאיימו כי ברגע שייצא, עליה להיות דרוכה. פולינה פנתה לרשויות, אך שופטת בית המשפט באשקלון אמרה שהחשד נגד הגרוש אינו על הרף הגבוה, אף על פי שהושמעו הקלטות בקולו. ובסוף - זה לא הגרוש. כלומר, מרחב אלים יכול להיות הרגל.

פיגוע תחת שליטה

מה משותף לכולן? נרצחו בידי גברים שהיו חלק מסביבתן הקרובה והלא נעימה.

יותר גברים נרצחים בכל שנה, אבל יותר נשים נרצחות בידי גברים. זו לא תחרות, זו בעיה של כולנו. רצח של נשים הוא סוף של תהליך אלימות.

וזה תמיד דפוס. הדוגמה שממחישה את הנקודה טוב מכל היא שבכל מקלט לנשים מוכות תימצא האישה שהיתה בעצמה ילדה במקלט כזה, לאמא נפגעת אלימות. כשאת גדלה במקום שרגיל למחוק אותך, את חיה בשלום עם מחיקה כזאת במערכת יחסים, את מחפשת בן זוג ומתוך 50 גברים שישירו לך, התת־מודע יזהה את המזמור המסוים של הגבר האלים ותימשכי אליו, בלי לדעת למה. לא תמיד המשטרה יכולה לעזור, לא תמיד מערכת המשפט תדע למצוא פתרון, גם אם תתאמץ מאוד. בחודש שבו צעקנו על רפורמה נרצחו ארבע נשים מבעיה חוצת מגזרים ועמדות, בעיה שלא גורמת לנו להרים קול ולא מעוררת דיונים בשיחות סלון. נדמה שהחברה הישראלית עדיין לא החליטה מה דעתה על אלימות במשפחה.

בכל רשות מוניציפלית יש "מרכז לשלום המשפחה". קל יותר להאשים בטוקבק אישה נפגעת אלימות מאשר להכיר בקיומם של מקומות שבאים לעזור ואפילו לבקר בהם כשצריך, אבל כדאי.

התיקון לפברואר המדמם מתחיל בבית. מהי מערכת יחסים בריאה, איך יוצאים ממערכת יחסים מאיימת, מתי כדאי לקרוא למשטרה ולמה זה יכול לקרות לכל אחד.

סולידריות חברתית וקהילתית היא תחילת השיקום מאלימות במשפחה, הפיגוע המתגלגל שיש לנו הכי הרבה השפעה עליו ואנחנו הכי מכחישים.