צלם הולנדי מוערך קשר את גורלו בגורלנו ופוסק: "תל אביב יותר טובה מניו יורק"

מי שלא שמע על הצלם תומאס סלייפר כנראה לא גולש בטוויטר. הצלם ההולנדי, שהפך את ישראל לביתו המאומץ, אולי אפילו המועדף, משגע את עוקביו ברשת החברתית בשל התמונות והסרטונים שהוא מצלם, שמלמדים את התל־אביבים איך נראית העיר שלהם ואיך הם נראים בה.

הביקור הראשון שלו בישראל היה במארס 2002, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, והוא היה בטוח שלא יחזור, אך הדחף לצלם את העיר הוביל לכך שהוא חזר שוב ושוב. בין 2002 ל־2008 ביקר בישראל פעמיים־שלוש בכל שנה. מ־2008 הגיע לישראל אפילו בתדירות גבוהה יותר, והחל לצלם את העיר באופן יומיומי.

כמו כולם, הקורונה שינתה לו את החיים - ובדיעבד לטובה. אחרי שנאלץ להיעדר מהעיר כמעט שנתיים בגלל ההגבלות השונות על תיירים, הוא הגיע שוב בנובמבר 2021 - והתאהב, הפעם לא רק בעיר אלא ברותם, שאותה פגש בתל אביב, ונשאר למשך שלושה חודשים. ולאחר הלוך ושוב בין הולנד לישראל, בסוף יוני 2021 הגיע שוב, והוא מקווה להישאר פה עד להודעה חדשה, אם יאשרו לו את האשרה המתאימה במשרד הפנים.

אילו דברים טובים ורעים יש לך לומר על תל אביב?

"הייתי בניו יורק בפעם הראשונה בגיל 36, והרגשתי שאני מתגעגע לתל אביב. כן, ניו יורק היא עיר מאוד תוססת וענקית, ואני מאוד אוהב אותה. אבל לתל אביב התגעגעתי למרות שהיא גדולה. אבל היא מרגישה גדולה יותר, והיא תוססת".

לדבריו, בניגוד למה שרבים חושבים, זה לא משום שתל אביב היא "בועה", אלא דווקא משום שהיא מנקזת לתוכה את כל מה שישראלי, וגם באופן כנראה ייחודי, הופכת את תל אביב למקום היחיד שלא צריך להתמודד עם תנועת החרם האנטי־ישראלית שנפוצה בערי המערב. "לתל אביב יש משהו מיוחד בגלל שהיא בתוך ישראל, ולא תפגוש בה את כל שונאי ישראל ואת כל האנטישמים. הם פשוט לא פה. לכן זה נחמד לראות פה את התיירים שבאים. יש פה סוג של נפש מיוחדת לעיר, אנרגיה מיוחדת".

מאוהב בלעצור את הזמן

לדבריו, "אני פשוט מאוהב בתל אביב, אני מאוהב בלעצור את הזמן. הדחף שלי לתעד כל יום, לא משנה איפה, התחיל כבר בגיל ההתבגרות, כי רציתי לשמור משהו מכל יום שעובר. רציתי פשוט לעצור את הזמן ולאחוז במשהו שעלול לעזוב. וגם רציתי לעשות משהו שהוא אלמותי בצורה כלשהי".

כך נראית ישראל?

הוא סיפר כי כשהתחיל לתעד את ישראל, הוא נדהם עד כמה אנשים מגיבים בתדהמה לכך שישראל היא בסך הכל מדינה נורמלית. "אני לא ידעתי שכך נראית ישראל", אמרו לו מכריו ההולנדים. הוא מסביר כי ההלם נוצר מכך שתיעד את החיים הרגילים, ולא את המקומות התיירותיים בישראל. "הנורמליות פתאום היכתה באנשים, שהבינו שהישראלים הם כמונו. ואותו דבר קרה לי כשהגעתי לתעד מה קורה ברצועת עזה".

סלייפר מספר שבאחת הפעמים בנתב"ג הוא עבר תשאול מקיף על ידי אנשי הביטחון בגלל היותו אזרח זר, ובשלב מסוים המתשאלים - שנברו בכל חפציו - שמו לב לאוסף התמונות שלו במחשב הנייד.

"המתשאל שאל שאלות, ועניתי. ואז הוא פתח את הלפטופ והחל להעביר תמונות. בשלב מסוים הוא אמר לי: 'אני כבר לא מסתכל כדי לזכות אותך מבחינת האיום הביטחוני, אלא פשוט מתוך סקרנות'. עד מהרה כל הבודקים הביטחוניים הגיעו והצטרפו אליו כדי לצפות בתצלומים".

משהו באוויר של ת"א

לדבריו, ישראל כבר "לא מנסה לשפר את תדמיתה בחו"ל" בדרכים הפשוטות האלו. הוא אף אומר כי לצערו "אפשר לזכות בהרבה קולות במערכת הפוליטית" אם ממשיכים להתמקד בעניינים הביטחוניים והמדיניים, ולא בחיים הרגילים הפשוטים כאן.

תמונה אחת שלך שווה יותר מכל מאמצי ההסברה של ישראל.

"כי היא אמיתית. אנשים רעבים למציאות. יש כל כך הרבה מסחריות והעמדת פנים בהכל, ואני מצלם דברים אותנטיים - גם תמונות מגעילות".

כשהוא נשאל מה יש לו לומר לתל־אביבים, הוא אומר: "כאשר אני מגיע לתל אביב הלב שלי מתחיל לדהור. האנרגיה פה יכולה לשגע אותך, וצריך להיזהר איתה, אבל יש פה באוויר משהו שחסר בערים האחרות. אני אוהב שקט, ותל אביב היא רועשת, אבל זה בכלל לא מפריע לי. אני לא יודע למה, אבל הרעש הזה נותן לי המון אנרגיה".

אוהב את הישירות

סלייפר נדהם עד היום מהישירות של הישראלים והדרך שלהם "לפנות אלי, ללא כל הקדמות". לדבריו, המאפיין הזה מתמצת את ההבדל שבין תל אביב לאמסטרדם. "כן, נכנסים לך לחיים וזה יכול להיות מעצבן, אבל זה מקסים ברמות מטורפות". לדבריו, בניגוד למצב הדינמי הזה בתל אביב, "באמסטרדם התחלתי למות בתוכי".

אם מישהו מטעם המדינה, כמו ראש הממשלה, יבקש ממך להיות השגריר שלנו או לייצג את המדינה, מה תגיד?

"אני אענה בחיוב. ישראל לא מושלמת, ואני יודע שיבקרו אותי על שאני מסכים לכך".