"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עובדי חינוך בחיפה סובלים ממצוקת חניה קשה: "אי אפשר להמשיך כך"

המחסור בחניה בחיפה הגיע למצב קיצוני, עד כדי כך שלאנשי חינוך בעיר אין מקום לחנות והם נאלצים לעזוב את מקום עבודתם בשל כך • העירייה: "סעו בתחבורה ציבורית"

,עודכן
0השמעה
חניות "מקומבנות", צילום: מישל דוט.קום

מצוקת החניה בערים מרכזיות החריפה בשנים האחרונות. בחיפה מצוקת החניה הגיעה למצב קטסטרופלי.

חניות רבות צומצמו לטובת מדרכות רחבות יותר להולכי רגל, וחניות בחינם נצבעו בכחול־לבן לטובת העשרת קופת העירייה. בשנים האחרונות סובלים מהשינויים המורים והגננות אשר מלמדים בבתי ספר וגם עובדי החינוך בגנים בתחום העיר חיפה, המגיעים בשעות הבוקר לגן או לבית הספר בשכונות המגורים, שם החניה נצבעה בכחול־לבן. כך, הם נאלצים לשלם עבור חניה או להפעיל פנגו, שעלותו הממוצעת ליום היא כ־50 שקלים, או כאלף שקלים בחודש.

אין איפה לחנות,צילום: דודו גרינשפן

א', מגן שנמצא בשכונת הדר בחיפה, מספרת ל"ישראל היום": "אני מגיעה בבוקר לשכונה שבה הגן נמצא וכל החניה בשכונה צבועה בכחול־לבן. בעבר היה לי הסדר עם אחד השכנים לגבי החניה הפרטית שלו, אך מאז שהוא מכר את הדירה, השכן החדש לא מוכן שאחנה בחניה הפרטית שלו. כך יוצא שאני משלמת כל יום על חניה ואם לא אאריך אותה כל שעתיים או שכחתי לחדש, אז אקבל דו"ח על סך 100 שקלים.

"לבוא לקראתנו"

"פניתי לעירייה למחלקת החינוך, ונאמר לי שזה המצב ולא ניתן לשנותו. אני לא תושבת השכונה, אז אני לא יכולה לבקש תו חנייה, והעירייה גם לא מוכנה לבוא לקראת המורים וצוות החינוך ולתת להם תו חנייה, כמו שעשתה עיריית תל אביב, שנתנה תווי חניה לאנשי חינוך בעיר והם חונים ללא תשלום".

י', סייעת בגן ילדים: "אני לא תושבת השכונה שבה אני עובדת בגן, ואני שוקלת לעזוב את העבודה כי המצב הגיע לשיא. היה יום שגם שילמתי חניה וגם קיבלתי דו"ח, כי פספסתי את חידוש הפנגו ב־5 דקות. זה לא הגיוני שחלק נכבד מהמשכורת שלי משולם על חניה והפתרון מבחינת העירייה הוא להגיע בתחבורה ציבורית. המרחק ברכב הוא כרבע שעה, אבל בתחבורה ציבורית הוא שעה, כי המסלול של האוטובוס עובר בשאר שכונות העיר".

ע', מורה מאחד התיכונים בשכונת בת גלים בחיפה, מספרת גם היא ל"ישראל היום": "כואב לי על מורים שלא מתגוררים בחיפה, לא 'מקומבנים' וצריכים לחפש חניות סודיות".

תגובת העירייה לא התקבלה עד למועד פרסום הכתבה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר