יום ירושלים הוא היום בו תוקן העוול ההיסטורי לעם היהודי

כיצד עלינו להבין את משמעותו של יום ירושלים, כאשר אנו מציינים את יום איחודה של בירתינו ההיסטורית? בשנת 1997, עת כיהנתי כשגריר ישראל באו"ם, פניתי לשר החוץ דאז, אריאל שרון ז"ל, וביקשתי ממנו הוראות כיצד להציג את הסוגיה של יום ירושלים. שרון ז"ל הפנה אותי אל נאומו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון ז"ל, שנשא בכנסת ב-5 בדצמבר 1949.

בן גוריון קיבל החלטה היסטורית בתום מלחמת העצמאות, לקבוע את ירושלים כבירת ישראל במקום תל אביב. בן גוריון הוזהר על ידי חבריה הקרובים ביותר של ישראל לא לבצע את המהלך הזה, זאת משום שעל פי החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם, ירושלים הייתה אמורה להיות "ישות נפרדת".

בפועל ירושלים הייתה נצורה כשמסביבה צבאות ערב והופגזה על ידי ארטילריה שלהן. הרובע היהודי בעיר העתיקה עבר טיהור אתני: בתי הכנסת הגדולים שלה, שחלקם הוקמו במאה ה-13, נחרבו, ותושביה היהודים נמלטו על נפשם. מה שהמלחמה הוכיחה היה שאם ירושלים לא תהיה תחת ריבונותה והגנתה של ישראל, ההשלכות יהיו הרות אסון. בן גוריון אמר לכנסת: "לולא עמדנו נגד פעילות התוקפן בניגוד לעמדת האו"ם, ירושלים היהודית הייתה מושמדת ומדינת ישראל לא הייתה קמה לעולם".

בן גוריון ביקש להעביר מסר לעולם בנוגע לירושלים: "עם שמכבד בנאמנות במשך 2,500 שנה את השבועה שנשבעו הגולים הראשונים על נהרות בבל, לא לשכוח את ירושלים - העם הזה לעולם לא ישלים עם פרידה מירושלים". 

בעשור האחרון אנו עדים להתקפות חוזרות ונשנות על אתרים דתיים למוסלמים ולנוצרים ברחבי המזרח התיכון. רק בישראל נשמרו חופש הפולחן וחופש הדת ולא נפגע אתר קדוש אחד בירושלים. רק ישראל חופשית ודמוקרטית תגן על ירושלים ועל כל הדתות הגדולות.

מ-1948 עד 1967 נמנעה מהעם היהודי גישה לעיר הבירה ההיסטורית שלו. יום ירושלים הוא יום בו תוקן העוול הזה וירושלים שוחררה ואוחדה.

הכותב הוא נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, לשעבר שגריר ישראל באו"ם ומנכ"ל משרד החוץ