המנגנון המשומן היטב ומרובה הזרועות של מתנגדי הרחקת מהגרי העבודה האפריקניים הלא חוקיים חזרה ליבשת השחורה, יכול לרשום לזכותו בסיפוק רב את השגת ההסכם בין ממשלת ישראל לסוכנות הפליטים של האו״ם בדבר העברתם של למעלה מ-16 אלף מהגרים כלכליים מישראל למדינות מערביות.
הלחץ הבינלאומי שאותו מנגנון הפעיל על הממשלות האפריקניות, שהסכימו לקלוט את המורחקים במסגרת הסכם ההעברה ל״מדינות שלישיות״, הצליח להשיג את מטרתו העיקרית: מניעת החזרתם של המהגרים הלא חוקיים לאפריקה. לצורך מימוש יעד זה היו מתנגדי ההרחקה מוכנים לעשות הכול: להשחיר את פניה של מדינת ישראל ברבים, להזנות את זיכרון קורבנות השואה, לפגוע במערכת יחסיה האסטרטגיים של ישראל עם מדינות חשובות באפריקה. מסע ההתגייסות ״המצפונית״ ל״הצלתם״ של המועמדים להרחקה מפני ״סכנת החיים״, שציפתה להם עם שיבתם לאפריקה, היה מבוסס כולו על צביעות שקרית.
עוד על ההסכם החדש ב"ישראל היום"
- שרי הממשלה תוקפים את ההסכם החדש
- נתניהו מגיב לביקורת: "ההסכם החדש טוב מקודמו"
- מרס 2018: בג"ץ הוציא צו זמני האוסר גירוש המסתננים
-
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
לא הגנה על זכויות אזרח עמדה בפני עיניהם, של אלו שארגנו ברחבי אירופה אירועי מחאה נגד ״ממשלת הגירוש״ של מדינת היהודים, הפגנות מתוקשרות שבהן הוצגו אפריקנים קשורים לשלשלאות כבימי העבדות או עומדים מוכנים לגירוש בתחנות הרכבת כמו באירופה הנאצית - הכוונה הייתה לגרום לישראל נזק תדמיתי מקסימלי, ובאותה הזדמנות לייצר מכבש רגשות על ממשלות רואנדה ואוגנדה, שיציג אותן כמשתפות פעולה עם ״מעצמה לבנה קולוניאליסטית״, המגרשת משטחה ״אפריקנים אומללים, שחיפשו מקלט לנפשם וגופם״.
כשכותב שורות אלה ביקר ברואנדה לפני כחודשיים התרשמתי, שהרשויות המקומיות היו ערוכות לקלוט את אלפי המורחקים מישראל. אך, התהודה שקיבלה תנועת המחאה נגד ההרחקה בכלי התקשורת העולמיים והאפריקניים הכניסה אותם למבוכה רבה. רואנדה, כנשיאה התורנית של איחוד מדינות אפריקה, לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להצטייר כמשתפת פעולה עם "גירוש בכפייה" של אפריקנים ממדינה מערבית עשירה. וכך, הועמד כל הסכם ההרחקה בפני סכנת קריסה.
חובת ההוכחה על אלו שיישארו
אך, ביטול הסכם ההרחקה והחלפתו בהסכם העברה למדינות מערביות בחסות האו״ם, מהווה ניצחון פירוס של מתנגדי ההרחקה: בראש ובראשונה, מאחר שבמסגרת ההסכם החדש מוגדרים המורחקים כפי שהם באמת: לא "פליטים" ולא "מבקשי מקלט" אלא "מהגרי כלכלה", שביקשו לנצל את ישראל לצורך שיפור תנאי חייהם. הם יוכלו להמשיך בדרכם אל חיים טובים יותר, אבל לא בישראל, כפי שקיוו מתנגדי ההרחקה, שמאחוריהם עומדים גופים וארגונים, שפועלים בראש ובראשונה למחוק את אופייה היהודי של מדינת ישראל. מהגרי הכלכלה האפריקנים היו רק כלי להשגת מטרתם.
רבים מאלו, שנועדו לשמש כלי ניגוח במדינה היהודית ובממשלה הנבחרת דמוקרטית, אמורים כעת להיקלט בישראל, בתוכנית שתפזר אותם מריכוזם בדרום תל אביב ברחבי המדינה. הנה, הגיעה שעת המבחן האמיתית של כל טהורי הנפש ואצילי המצפון, שהיו מוכנים להסתיר בבתיהם ״פליטים״ מפני ״קלגסי הגירוש״: הבה נראה אותם כעת נעמדים בשורות ופותחים את עריהם, שכונותיהם ובתיהם לרווחה בפני אלה שיישארו בישראל, כדי שיוכלו ליהנות מכל השפע שישראל יכולה להעתיר עליהם.
מדוע להפיל משימה כה חשובה על הממשלה, אם אותם חסידי אומות העולם היו ועודם מוכנים להתנדב לקחת אותה על כתפיהם וכיסיהם? אלו שיישארו מאחור יצטרכו להוכיח את רצונם ויכולתם להיקלט בחברה הישראלית. לא לחיות על חשבונה. לא להיקשר למעורבות בפשע ואלימות. הרשויות יצטרכו לגבש תוכנית קליטה ברורה. ומי שלא יעמוד בה, לא יוכל ליהנות מזכויות כלשהן.
השאלה הגדולה לאחר השעיית המתווה אמש - איך יוצאים מהפלונטר שיצר השמאל בפעילותו החתרנית?
