באנדרטה המרכזית לחללי פעולות האיבה בהר הרצל בירושלים מתקיים בשעה זו הטקס הממלכתי לזכרם.
מהומה פרצה כשעלה ראש הממשלה, נפתלי בנט, לדבר ובמשך דקות ארוכות מנעו ממנו להתחיל את נאומו. "הוא יעוף, הוא יעוף", אמרה אחת מהיושבות. "סתום את הפה שלך", צעקה לעברו. הצעקות והקולות של חלק מהמשפחות השכולות נשמעו בקול רם.
"המשפחות השכולות, אתן קדושות. מותר לכן לצעוק ומותר לכן לכאוב", אמר בנט. "אני אוהב אתכם, אני שומע את הכאב", המשיך בנט בניסיון להרגיע את היושבים ולהמשיך בטקס על אף הביקורת שנשמעה.
בעקבות קריאות ההורים השכולים, אמר יו"ר יד לבנים, אלי בן שם, "בשם אלפי משפחות שכולות אנו מגנים בתוקף את אלו שפגעו בקדושת הר הרצל ובזכרם של החללים. אני מצר על כך שיש בקרבנו גורמים קיצונים, שפוגעים ביום המאחד הזה, כפי שקראו בתחילת השבוע למחות כנגד נבחרי ציבור במהלך טקסי הזיכרון. הימים הקדושים הללו, ובפרט טקסי הזיכרון, חייבים להיות מחוץ לדיון ולוויכוח הפוליטיים. אנו בעיצומו של יום הזיכרון הקדוש כל כך ורגע לפני חגיגת עצמאותנו בארץ ישראל – אלו הזמנים שעל כל האזרחים והמנהיגים במדינה להתאחד ולהפגין את עוצמתנו כעם".
גם מארגון אלמנות ויתומי צה"ל נמסר: "אסור לערב פוליטיקה ביום הזיכרון, אין לזה מקום. בקרב המשפחות השכולות יושבים אלמנות ויתומים, אחים והורים מכל קצוות הקשת הפוליטית. במעמד אירועי יום הזיכרון, יש לבקש את המאחד, ולהתרחק כמה שאפשר מכל מה שמפריד בינינו ביום יום".
כמו כן, לאחר דקות ארוכות פתח בנט בנאומו, ואמר: "מכובדיי, אורי אנסבכר בת ה-19 גדלה במשפחה חמה וטובה ביישוב תקוע שבגוש עציון, התנדבה לשירות הלאומי, שם טיפלה בנוער בסיכון, ועם צרכים מיוחדים במרכז יעלים שסמוך לגן החיות התנכ"י בירושלים. היא הייתה נערה יפת-תואר ויפת-נשמה. בקיץ 2019 היא יצאה לטייל בטבע, בעין יעל. באותו היום ערפאת ארפאעיה, פלסטיני בן 29 תושב חברון, יצא מביתו עם סכין, עם מטרה אפלה וברורה: לרצוח יהודים. הוא נתקל באורי, התנפל עליה, דקר אותה, פגע בה באכזריות בלתי נתפסת, ורצח אותה. הרוע המזוקק פגש את הטוב המזוקק. החושך המוחלט פגש באור המוחלט. באותו היום, הרוע ניצח בפיגוע. אבל קיומה של מדינת ישראל כולה, מדינה של אור, של קדושה ואופטימיות, היא הניצחון הגדול ביותר על כוחות החושך.
"קדושת היום מורגשת באויר. כל משפחה פה מבכה וזוכרת את יקיריה, זוכרת ומזכירה. משפחות יקרות, משך שנים פעלתן על מנת לתקן את העוול של היעדר אנדרטת זיכרון רשמית לחללי פעולות האיבה. השנה, פעלנו ואנו מתקנים את העוול ומקצים עשרות מיליוני שקלים להקמת היכל זיכרון עבור יקיריכם, יקירינו. זה המעט שאנו יכולים לעשות.
"אם רק אויבנו היו משקיעים בבניית עתידם עשירית מהאנרגיה שהם משקיעים בלהפריע לנו, מצבם היה שונה לגמרי. אך הם בוחרים בקידוש המוות, מה שמותיר להם להתבוסס בעוני, בעליבות ובתחושת קורבנות קבועה. מכובדיי, אנחנו כבר למדנו שאנחנו יכולים לקחת אחריות רק על עצמנו ועל ההחלטות שלנו. לא של אף אחד אחר. וההחלטה הבסיסית שלנו, מראשית הציונות ועד היום, נשארה בעינה: אנחנו נשארים איתנים על אדמתנו. אף אחד לא ישבור את רוחו של עם ישראל. שום דבר לא יזיז אותנו מכאן. כי נצח ישראל לא ישקר.
"כל מי שמתבונן במדינה המופלאה שלנו בעינים צלולות ובלב פתוח - לא יכול אלא להתפעל: בעודנו מגינים על עצמנו, לפעמים ממש פיזית, בבית הקפה או בתחנת האוטובוס, בנינו כאן מדינה למופת. מרכז עולמי של טכנולוגיה וחדשנות, מעצמה של ארגוני חסד וערבות הדדית, של תרבות ואמנות, מנוע כלכלי מהחזקים בעולם,
פריחה של עולם התורה, דמוקרטיה תוססת.
"כל אלה מתאפשרים בזכות הרוח הפועמת באנשים המופלאים בזרועות הביטחון שלנו, בזכות צה"ל, המוסד, השב"כ, בזכות משטרת ישראל, ובזכות כל אותם אזרחים, ישראלים טובים, בעלי תושייה, שנרתמים לכל משימה בזמן אמת ושלפעמים אפילו מגנים בגופם על זולתם, כפי שעשה ויאצ'סלב גולב, זכרו לברכה, שהציל את חייה של ארוסתו, בפיגוע באריאל רק לפי כמה ימים. אל מול גל הטרור הזה, נפעל תחת עקרון אחד: יוזמה. נגיע למקומות בהם נמצאים המחבלים, לבסיסיהם, לבתיהם. אין מקום שהוא מחוץ לתחום מבחינתנו. נגיע אליהם בכל דרך אפשרית, ונבוא עימם חשבון. אין ולא יהיו שום חסמים או מגבלות במלחמה בטרור. חובתנו המוסרית העליונה - להגן על חיינו, בכל מחיר.
"אורי אנסבכר, השם ייקום דמה, הותירה אחריה את המילים הבאות: "עשי שיהא עולמך עולם של שלום, שלום עולמים, שלום עלומים". רבותיי, כדי שנוכל להילחם ולצמוח, להיאבק ולשגשג, אנחנו צריכים שהחוטים שמחברים בינינו יהיו חזקים כפלדה. האחדות הישראלית היא-היא חומת המגן שלנו מול כל מתקפה, מבחוץ ומבית. מרחוק ומקרוב. חוזק אחדותנו מגדיר את חוזק העם. עוצמת השלום הפנימי שלנו תבטא את היכולת שלנו לחיות פה יחד. האחדות הזאת, היא שמאפשרת לנו להרים את הראש כל שנה מחדש. לעשות את המעבר הבלתי נתפס מזיכרון לתקומה. מאבל לחגיגות. ולהמשיך בחיים, ולזכור, לזכור תמיד ולא לשכוח. רוחכם, משפחחות יקרות, מפיחה בנו חיים. היא נותנת לנו משמעות.
"הרוח הזו - של אמונה בצדקת דרכנו בארץ הזו - היא שתבטיח שנהיה כאן לעד, חזקים, זוכרים, מאוחדים. אנחנו כאן מתחייבים: נעשה הכל שעולמנו יהא עולם של שלום, שלום עולמים, שלום עלומים. יהי זכר הנופלים ברוך".
קודם לכן, אמר נשיא המדינה, יצחק הרצוג, כי: "כאן, במקום הקדוש הזה, אנו מספרים את סיפור חיינו. זהו סיפורה של גבורת היום-יום, גבורת הבחירה בחיים בישראל. כאן, באנדרטה לזכרם של אותם גיבורות וגיבורי היום-יום, חקוקים שמותיהם זה לצד זאת. מכל רחבי הארץ, מכל הגוונים, הקהילות והאמונות. פסיפס ישראלי מיוחד במינו, פסיפס של יגון וכאב. פסיפס של גאווה. ישראלים בחייהם, ישראלים במותם, שהטרור לא הבחין ביניהם, וקבע לכולם גורל אחד. הנוסעת באוטובוס, שהייתה בדרכה למקום עבודתה, ולא ידעה שזוהי נסיעתה האחרונה. האבא הצעיר אשר גונן בגופו על בנו הפעוט מפני צרור יריות של מחבל נתעב בלב השכונה. בני המשפחה שיצאו לחגוג במסעדה, ומחבל מתאבד גדע את פתיל חייהם. חברי הילדות ש"בחייהם ובמותם לא נפרדו". גם כאשר השיגו אותם יריות האקדח של מרצח ברחובה של עיר.
"מכובדי, פיגועי הטרור אשר פקדו אותנו בשבועות האחרונים וגם בימים האחרונים, הם הוכחה נוספת לאמת הכואבת הזו, והישראלית כל-כך. ובימים כואבים שכאלו, ובגללם, למרות שכללי הטקס אינם מחייבים זאת, חשתי חובה חשובה לדבר כאן היום, בשנה הראשונה לכהונתי כנשיא המדינה, אתכם - יקיריי, בני המשפחות השכולות של חללי הטרור, ולהביע לא רק את הזדהותי העמוקה, אלא גם את זאת שמפעמת בליבם של כלל אזרחי ישראל.
"יקיריי, אהוביי, בנות ובני המשפחות השכולות, כמו בכל ימות השנה ליבנו אתכם גם היום, ובמיוחד היום, ואנו מייחלים ומתפללים שלא תדעו כאב, צער, ודאבה עוד ושתדעו שמחות רבות. בשם העם בישראל אני נושא תפילה לרפואתם ולשלומם של כלל הפצועים מאירועי הטרור, שיזכו לרפואה שלמה רפואת הנפש ורפואת הגוף. הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. ונאמר אמן. יהי זכרם של חללי פעולות האיבה נצור בליבנו ובלב האומה לעד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו