"לא ידעתי איך להמשיך הלאה ולמה דווקא אני ניצלתי"

דנה אופיר (24) | נפצעה קשה בפיגוע בארמון הנציב

דנה אופיר נפצעה באורח קשה בפיגוע בארמון הנציב בשנת 2017, בעת שהיתה צוערת בקורס קצינים. דנה סיימה את הקורס על כיסא גלגלים, חזרה לשירות צבאי כקצינת כושר קרבי, השתקמה וחזרה לאמן כושר קרבי. היא אף כתבה ספר המספר על 28 השניות ששינו את חייה, בזמן הפיגוע.

"אני עומדת עם חברים שלי בארמון הנציב בירושלים כשאני כבר צריכה לסיים קורס קצינים. אנו עומדים בטיילת ומתחילים להוריד את התיקים שלנו מהאוטובוס, ותוך כדי כך אני שומעת את החברים שלי צועקים 'תיזהרו'. משאית הגיעה ודרסה את קבוצת החיילים, ואני בתוכה. המשאית עשתה רוורס ודרסה בשנית". דנה סיפרה את שעברה במסגרת פרויקט "גיבורים מספרים", שהוצג בפני עובדי חברת דו־קונטרול שעוסקת בסייבר.

"שכבתי על הקרקע והגוף שלי מפוזר לצדדים. שמעתי יריות, צעקות, בכי ואמבולנסים. ניסיתי להתרומם מהקרקע ולא הצלחתי לקום", סיפרה. דנה הובלה במצב קשה ליחידה לטיפול נמרץ בביה"ח הדסה עין כרם כשהיא סובלת משברים באגן, מקרע בכבד ומדימום פנימי שהרופאים התקשו לעצור. במשך כמה ימים היא היתה בסכנת חיים, והשתחררה לבסוף לאחר שבועיים וחצי.

"הבנתי שקרה משהו אבל לא ידעתי מה. שאלתי את אמא שלי מה קרה. היא החזיקה לי את היד ואמרה לי, 'דנה, היה פיגוע וארז, שיר, שירה ויעל נהרגו'. הם היו חברים שלי בפלוגה. אנשים שהכרתי". דנה תיארה כיצד התייסרה בלילות משאלות כמו "למה אני נשארתי בחיים? למה זה קרה דווקא לנו? איך ממשיכים מכאן? השאלות האלה לא נותנות מנוח".

עם חזרתה הביתה הבינה דנה שהיא מתמודדת גם עם פגיעה נפשית: "עצרנו בבית, ולפתע שמעתי צעקות בערבית שהגיעו מאתר בנייה סמוך. ללא שליטה נכנסתי לחרדה, ואז הבנתי שאני מתמודדת גם עם משהו שהוא לא רק פיזי".

על מסע השיקום סיפרה דנה כי "זה ממש ללמוד ללכת ולקום מחדש. הכל היה קשה ומורכב. המטרה שלי היתה לחזור לאמן כושר קרבי בצבא. אחרי חמישה חודשים גם חזרתי לרוץ. הצבתי לי בכל פעם יעדים חדשים, והגעתי גם לריצות של 15 ק"מ. לא הייתי מוכנה שמחבל ישנה את מסלול חיי או ישפיע על ההחלטות שלי. הייתי קצינה וסיימתי בהצלחה חמש שנים מאוד משמעותיות בצה"ל".

כיום דנה מאמנת כושר במשרה מלאה ועוסקת בספורט כתרפיה, בשיקום ובטיפול בספורט כדרך חיים: "זה מה שהציל אותי. החלום שלי לעזור לאנשים וגם לפצועי צה"ל". לאחרונה כתבה על מאבקה לחיים חדשים בספר בשם "עשרים ושמונה שניות". על שער הספר מתנוססת תמונה שלה עם כפפות איגרוף מול מראה המסמלת את מאבקה עם עצמה לשיקום.

לאחר ההרצאה גלעד זפרן, ראש צוות דאטא בחברה, שיתף בתחושותיו: "זה ריגש אותי בצורה עמוקה מאוד. אני חושב שהמדינה צריכה לעשות יותר למען פצועי צה"ל. ההרצאה מאפשרת לך להבין יותר לעומק מה הם עוברים".

ל"ישראל היום" סיפרה דנה לאחר ההרצאה כי "זה מאוד ממלא שאני מצליחה לגעת דרך הסיפור האישי שלי באנשים ולהעלות את המודעות. אני מתכוונת להמשיך עם הפרויקט הזה ולהעביר את הסיפור שלי הלאה".

תומר וינברגר (41) | נפצע בהיתקלות עם מחבלים במלחמת לבנון

תומר וינברגר (41) היה לוחם באירוע שפתח את מלחמת לבנון השנייה, שבמסגרתו נחטפו החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, ונהרגו שלושה חיילים נוספים. תומר נפצע קשה באירוע ונפגע קשה מהלם קרב, אך לא חשף מעולם את שעבר. כעת הוא מספר בפעם הראשונה על הרגעים הראשונים שנחרטו בזיכרון האומה כולה. "עצם באורך עשרה ס"מ עפה לי מתוך הזרוע, אבל איכשהו היד נשארה בתוך השרוול. עוד שני צעדים, עוד קליע פגע בי - הפעם בגב, עשה לי שני חורים בריאה ויצא. המשכתי לרוץ והבנתי שהצלף עלי. רגע לפני שנעלמתי לו, חטפתי עוד כדור ונפלתי על הקרקע. הסתכלתי על הרגל וראיתי שהיא קרועה. רציתי לקרוא לחובש שלנו, אבל הבנתי שכדאי לי לשתוק. פתאום הבנתי שאני באירוע חטיפה".

תומר סיפר את הדברים במסגרת פרויקט "גיבורים מספרים", שיזמה חברת ההיי־טק HIBOB בשיתוף אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל המלווה את פצועות ופצועי צה"ל לאורך השנה כולה בתמיכה שוטפת ובקיום פרויקטים ייחודים.

. במסגרת הפרויקט מגיעים פצועי צה"ל ומספרים את סיפוריהם בפני עובדי החברה כדי לחבר את החברה לסיפורים ולשלבם בעבודה. בפרויקט משתתפות עוד עשרות חברות שנרתמו בניהן eToro, cyberbit, logz.io ו-One Zero - הבנק הדיגיטאלי במטרה לצקת משמעות עמוקה ושונה ליום הזיכרון.

"פתאום שמעתי אותם מדברים בערבית והבנתי שהם בדרך אלי. נשמתי באופן הכי שקט שאני יכול. האשמה ששרדתי לבד מהצוות אכלה אותי מבפנים. הלילות שלי הפכו לסיוט מתמשך. נחטפתי לילה אחר לילה. הסביבה ראתה בי גיבור, אבל בתוך תוכי התביישתי". תומר סיפר כיצד החליט לקבל אחריות על חייו, הצטרף לתוכנית אחים של אגודת ידידים העוסקת בשיקום פצועים והלומי קרב, התחתן והחל לבנות את עצמו מחדש.

על ההחלטה לספר לראשונה את סיפורו אמר כי "החלטתי לעשות את זה, גם כי אני מרגיש שאני חייב משהו לאגודת הידידים כי הם הקפיצו אותי כמה שלבים קדימה, וגם כי אני חושב שזה יתרום לשיקום שלי, להחלמה שלי. סך הכל היה לי טוב".

מנכ"ל החברה ויזם פרויקט "גיבורים מספרים", רוני זהבי (56), הוא אח שכול בעצמו. לדבריו, "בהתחלה לא רציתי, אמרתי שזה גדול עלי. אבל ככל שנכנסתי לעומק, הבנתי שאני נתרם יותר משאני תורם. הכי קל לתת תרומה ולסמן 'וי', אבל  לרתום עובדים ולקוחות לפרויקט חברתי כזה זה באמת מתגמל. אנו רוצים לראות מאות חברות שמשתתפות בפרויקט".

לירון שגיא כהן, מנכ"לית אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל: "אני גאה להוביל את פרויקט "גיבורים מספרים" הבא לחבר את המגזר העסקי לסיפורם של פצועות ופצועי צה"ל, בישראל חיים למעלה מ-57,000 פצועות ופצועים אשר שילמו בגופם ובנפשם למען המדינה ואזרחיה ומהווים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. חובתנו המוסרית כחברה לחבק אותם חזרה אלינו ולסייע ככל שביכולתנו בשיקומם מעורר ההשראה".

אהוד קקון (37) | שירת כחובש קרבי בגבעתי בתקרית חדירת מחבלים

אהוד קקון (37) שירת כחובש קרבי בחטיבת גבעתי. בתקרית חדירת מחבלים במוצב מורג בגוש קטיף בספטמבר 2004, שבה נהרגו שלושה לוחמים, הוא הוקפץ לטפל בפצועים.

ב-23.09.2004 חדרו שני מחבלים למוצב מורג שבגוש קטיף כשהם חמושים ברובים וברימונים, וירו לעבר מגורי החיילים. כתוצאה מהירי נהרגו שלושה לוחמים: הסמ"פ טל ברדוגו ז"ל, סמ"ר ניר סמי ז"ל וסמ"ר ישראל לוטטי ז"ל.

אהוד הוקפץ ביחד עם חבריו לסייע באירוע, שאליו הגיע ממש כמה דקות לאחר חיסול המחבלים. כחובש, אהוד נכנס עם פרמדיקית לשטח המוצב על מנת להתחיל לטפל בפצועים. כבר כשהגיעו ללוחם הראשון הם נאלצו לקבוע את מותו, ועברו ללוחם השני, ששכב מתחת לחלון החדר. אהוד ניסה להעניק לו טיפול רפואי, ואז הבין כי גם הוא כבר לא בין החיים. גם את הלוחם השלישי ששכב ליד הדלת זיהו כחייל הרוג, ולאחר מכן התברר שזה היה הסמ"פ, טל ברדוגו ז"ל, שנהרג כשיצא מהדלת עם תחילת היריות במוצב.

לאחר שקבעו את מותם של ההרוגים המשיך קקון להעניק טיפול לפצועים, ובסיום תפקידו החל לעשות את דרכו חזרה למוצב שממנו הוקפץ. אולם אז החלו יריות מהחממות הצמודות למוצב, שם התחבא מחבל נוסף, שחוסל בחילופי ירי. רק כשהגיע לחדרו, הבין קקון כי החייל השני שקבעו את מותו היה ישראל לוטטי, חברו למסלול, שהיה חובש גם הוא. להלוויה הוא סירב ללכת, והמשיך לשרת כחובש באירועים נוספים עד שחרורו.

שנים לאחר השחרור מצה"ל עבר קקון פרידה מבת זוגו, והחליט ללכת לאזכרה של ישראל לוטטי, שם ראה את החברים מהשירות. מאותו הרגע כל המראות מהתקרית חזרו אליו - בעוצמה גבוהה יותר ממה שחווה לאורך השנים, לרבות החרדות והתסמינים, שאז לא ידע לזהות כפוסט־טראומה. "רק 12 שנים אחרי התקרית הבנתי שאני קרוב למרתף חשוך. בדיוק סיימתי שוב זוגיות ארוכה, והבנתי שאני חייב לטפל בעצמי. הבנתי שהדחקתי את כל מה שעברתי באותו יום, וגם לאחר מכן, במהלך השירות". אהוד החל לטפל בעצמו מאז, ואף קעקע על גופו לווייתן. "מאז שצפו הדברים, אני נלחם כמו כריש במים. בטח פגעתי בכל מי שהיה סביבי, אבל בעזרת הכלים שקיבלתי בטיפול שאני עובר, אני מבקש לשחות במים שקטים יותר בלי להזיק לאף אחד, כמו לווייתן".

טקסי יום הזיכרון "לנופלים ולחיים" של עמותת נט"ל ופרויקט רסיסים יתקיימו השנה בתל אביב, ירושלים ובאר שבע. בטקסים ישתתפו מתמודדים עם פוסט־טראומה ובני משפחותיהם, שיספרו על הקושי וההתמודדות עם הטראומה בחיי השגרה, ובמיוחד בתקופה של יום הזיכרון. הטקסים צברו תאוצה בשנים האחרונות, ומגיעים אליהם אלפים המעוניינים לחלוק בזיכרון של חבריהם שנפלו בקרב, בדרך שונה מבטקסים הממלכתיים המתקיימים ברחבי הארץ. הטקסים יועברו גם בשידור חי בעמודי הפייסבוק של עמותת נט"ל ופרויקט רסיסים.