בעולם שבו גר זאב עם כבש, ירושלים העתיקה הייתה אמורה להיות בימים אלה חלומו של כל תייר. באותו מרחב הוא היה מרגיש את ההכנות לחג הפסח, את אווירת חודש הרמדאן ואפילו את ניחוחות הפסחא, שייחגג בתחילת השבוע הבא. שלוש דתות בכרטיס אחד. בפועל, הרחובות שוממים וקודרים. תחושה של מועקה.
סלאח מיטוואן, בעל חנות בגדים ברובע המוסלמי, מרגיש היטב את אווירת הנכאים. "יש לי בבית ניירת מ-30 שנות פעילות של העסק, ורמדאן הוא החודש הכי טוב לביזנס", מספר המוכר. "היו שנים שמכרתי סחורה ב-200 אלף שקל, ואם הייתי מגיע ל-150 אלף זו הייתה מבחינתי שנה סבירה. עד עכשיו מכרתי ב-9,300 שקל. תסתכל בעצמך על הרחוב. אף אחד לא הולך להתפלל, אף אחד לא בא לקנות".
וכי למה שיסתובבו? התמונות שמגיעות לא פעם מאזור שער שכם, אותן התפרעויות בשעות הערב, משפיעות על התיירים וגם על המקומיים, שמעדיפים להתרחק מצרות. אומנם בזמן שהסתובבנו היה שקט ורגוע, אבל הנוכחות המוגברת של חיילים ושוטרי משמר הגבול הבהירה שבתוך שניות התפאורה יכולה להשתנות מקצה לקצה.
"כשיש גל פיגועים, מגיעים הביטולים", אומר מארק בר-און, בעל חנות יודאיקה בקארדו. "ערבי אחד זרק לי 'אבל זה בסך הכל כמה ילדים שמשתוללים בשער שכם'. אמרתי לו שאם יושב עכשיו אמריקני ורואה טלוויזיה, אז אכפת לו מי זרק ואיפה? שאלתי אותו 'אתה מוכן היום לנסוע לאוקראינה?'. אמר 'מה פתאום, יש שם מלחמה'".
בר-און, בן 75, עלה ארצה מברית המועצות לשעבר בשנת 1973 וכעבור 11 שנה הקים את החנות במרכז הרובע היהודי. בין לבין, שימש יועצו של אריק שרון. הוא לא עוזב את המקום למרות התנודות הדרמטיות. "אני לא מפחד מאף אחד וגם לא פחדתי כשהייתי בבריה"מ ובצבא האדום. אין לי בעיה עם הערבים, אני מסתדר עם כולם, אבל תמיד שומר על הגב. הבעיה היא שגדל אצלם דור ששכנעו אותו שאנחנו מיותרים והוא בעל הבית. מדברים שם ערבית בצורה מופגנת, הנשים מסתובבות עם בורקה ואילו אנחנו הפסקנו להסתובב במזרח ירושלים. הכל מתקדם בכיוון ההפוך".
סמיר עמרו אומנם לא דור שלישי, אבל בגיל 64 הוא מציג את הגישה שמכעיסה את בר-און. "אני לא אופטימי", מודה סמיר בדרכו לתפילה במסגד. "אנחנו שני עמים עם תרבויות אחרות ושאיפות שונות. איך אנחנו יכולים לחלום על ירושלים כבירה כשאתם בונים בה פרויקטים חדשים, כבישים מהירים, ולא מסכימים באף נושא לוותר? היחסים שהיו עד עכשיו, יימשכו. לפעמים יהיה שקט, לפעמים המצב יסלים. עצוב, אבל הנה רק עכשיו מדברים אצלכם על קורבן פסח בהר הבית. זה בטח לא יוביל לדברים טובים".
"מה שהיה הוא שיהיה"
קותי, מדריך תיירים ב-15 השנים האחרונות, מציין שדווקא יש לו הזמנות לימים הקרובים, כי הצד היפה של שער שכם הרבה יותר מזמין מהמכוער. אבל עדיין, מעט מאוד תיירים הגיעו ביממה האחרונה לכנסיית הקבר, שהייתה אמורה להיות עמוסה בתקופה הזו של השנה. ווג'יה נוסייבה, השומר הוותיק של כנסיית הקבר, עושה חשבון מהיר: "הרוסים והאוקראינים, שבדרך כלל מגיעים, לא באו בגלל המלחמה. לאירופאים אין כסף ולישראלים אין מה לחפש פה. אני זוכר עוד את התקופה הירדנית. הגיעו מכל ארצות ערב, עכשיו מפחדים".
יותה הרמן מגרמניה בכל זאת הגיעה והיא מתכוונת להעביר את הפסחא אצל חברה בתל אביב. "אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה וגם אי אפשר לבלות את כל החיים בארון ולקוות שדברים רעים לא ייגעו בך. אם יתחילו עכשיו לירות, אז ארוץ ואסתתר. אני עובדת הרבה שנים במערב אפריקה, בפרויקטים בתחום הבריאות והתמיכה בקהילה. גם שם יש סכסוכים וגם הם מסכימים שצריך לחיות חיים שקטים ושלווים, אבל לאף אחד אין פתרון".
דווקא ביום שבו הכל היה ריק ונקי, אפשר היה לראות את יופיה המרהיב של העיר, לחוש בייחודיות המהפנטת ובאותה נשימה להבין גם כמה חבל.