פרידה מהאיש שהצליח לגשר בין עולמות

יעקב וינרוט ז"ל, כפי שהכרתיו, היה איש מופלא של שילובים וגשרים. כאמן מדופלם טווה חיבורים בין עולם התורה לעולם החולין, בין המוח ללב, בין החוק לחסד ובין מקצוענות לוחמנית חסרת פשרות לענווה משכלת. 

בעולם שבו הרוח מתדלדלת וההלכה מתכנסת אל תוך ד' אמותיה, היה וינרוט מגדלור של תקווה לרבים שביקשו לשלב בין לימוד תורה ועבודת ה' לבין עמל מייגע ונכונות להתמודד עם מציאות חדשה ומאתגרת. 

בשיחותיו בתיקוני ליל שבועות בירושלים אפשר היה להצטרף אליו במסע אינטלקטואלי מרשים שנפתח ברבי עקיבא וברבי ישמעאל, נשזרו בו אביי ורבא, הפוגה עיונית ברמב"ם, הערות שוליים משל "הנודע ביהודה" ו"משך חכמה", ולסיום טעימה מכתבי הרב יוסף דב סולובייצ'יק, והגותם של עמנואל לוינס ואלבר קאמי.

בעידן הנאורות היה תואר כבוד נחשב, I'umo universal, שמשמעו איש אשכולות רנסנסי. יעקב וינרוט היה מיחידי הסגולה הראויים לתואר זה. מעטים עורכי הדין שהיו מסוגלים להתחיל כתבי סיכומים בציטוטים מתוך "החטא ועונשו" של דוסטויבסקי, להמשיך בעיון למדני מכתבי הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל מישיבת פוניבז', ולחתום בהעמקה יצירתית בסוגיית העקרונות בהגותו המשפטית של פרופ' רונלד דבורקין. 

חריפותו של וינרוט היתה לשם דבר. חקירותיו הנגדיות היו מעשה אומן, מופת ודוגמה מקצועיים. מהירות מחשבתו ויכולתו לתכנן מהלכים קדימה כשחמטאי מובהק היו מרשימות ביותר. עם זאת, מעולם לא קיבל לטיפולו תיקים משפטיים כשלא האמין שיש בגרסת הלקוח סיכוי לזכות במשפט, לרבות במקרים שבהם סבר שאת השופט היושב בדין אי אפשר לשכנע.

המדרש על הפסוק "איש אשר רוח בו" מתאר כיצד על מנהיג מיומן לדעת להלך בין הטיפות, בין נטיות הרוח של כל אחד. לווינרוט היתה היכולת ליצור קשר מיידי עם כל אדם, בין שמדובר בראשי מדינה או בשועים נכבדים, כמו גם עם "עמך" שפגש וכלה בחלכאים ונדכאים שהתדפקו על דלתותיו לצדקה. 

מידת החסד היתה במהות אישיותו. במשרדו היתה מערכת ענפה של סיוע ותמיכה. מעשי חסד נאצלים שמעולם לא פורסמו והיו בבחינת מתן בסתר. כעורך דין, פעמים רבות ייצג "פרו בונו", ללא תמורה. משרד עורכי הדין שהקים בשתי ידיו הפך למעצמה של ממש. ותאוות הממון מעולם לא העבירה אותו על דעתו. הוא הפנים כבר בראשית דרכו שיש אנשים שלוקחים מהם את הכסף ויש כסף שלוקחים ממנו את בעליו, החיבור בין כסף לבני האדם הוא לעולם זמני.

ספירת התפארת היא מהספירות הקבליות החשובות, משלבת בין גבורת הדין לחסד. ספירה זו מיוחסת ליעקב אבינו. אצל יעקב וינרוט היה ניצוץ מובהק מספירה זו. 

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויזכו בני ביתו ומוקיריו לנחמה קרובה עם כל אבלי ציון. 

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו