"תרדי באמצע המשמרת לשירותים ואבוא לנשק אותך"

בעלים לשעבר של מסעדת יוקרה בתל אביב והמסעדה עצמה, חויבו על ידי בית הדין לעבודה, לשלם 300 אלף שקלים פיצויים, כולל שכר טרחת עו"ד, למלצרית שעבדה אצלו ובמהלך עבודתה הוא תקף אותה מינית ויצר אווירה מינית וסביבת עבודה פוגענית בעבודה.

יש לציין כי תיק החקירה שנפתח נגדו במשטרה נסגר בפרקליטות לאחר שימוע בשל חוסר בראיות. לטענת התובעת, בהיותה סטודנטית צעירה שהגיעה לתל אביב ממושב קטן, היא נחשפה במהלך עבודתה במסעדה למסכת של הטרדות מיניות מצדו של בעלי המסעדה. לטענתה, מסכת ההטרדות כללה מספר מקרים ששיאם היה תקיפתה המינית בשירותי המסעדה.

בערב שלפני חג הפסח, במהלך משמרת עמוסת עבודה, פנה בעל המסעדה אל התובעת ואמר לה, לדבריה: "מתישהו תמצאי זמן במשמרת, תרדי למטה לשירותים ואני אבוא לנשק אותך". התובעת, שהייתה עסוקה מאוד בעבודה, נותרה בהלם מהאמירה, לא הגיבה והמשיכה בעבודתה. בהמשך אותו ערב, שבעלי המסעדה נוכח לדעת שהתובעת לא יורדת לשירותים, עבר לידה ולחש על אוזנה: "לא נוגע בך...", תוך שהוא נוגע לה בישבן. לאחר מכן שב ולחש לה: "מה עם מה שקבענו? אני ממתין שתקראי לי...".

כאשר הלכה לשירותים, על פי התביעה בעל המסעדה הלך אחריה ודפק על דלת התא מספר פעמים, אך התובעת לא פתחה לו. כשסיימה, פתחה את הדלת ופנתה לצאת מהתא, התפרץ פנימה, סגר את הדלת אחריו ונעל אותה בבריח. התובעת אמרה לו: "אני לא רוצה, אני באמצע העבודה", וכשנגע בה, אמרה לו: "אני אדם מוסרי ואתה נשוי עם ילדים... אני לא עושה דברים כאלו", תוך שהיא מנסה לחמוק ממגעו.

עוד על פי כתב התביעה, כשנכנס לתא השירותים, כשמגבת בידיו, התובעת ניסתה לצאת באומרה: "אני צריכה לחזור לשולחנות". נטען כי "הוא הניח את ידו על פיה והיסה אותה במילים: 'שששש.... שלא ישמעו'. אז התקרב אליה וניסה לנשק אותה על הפה, היא נסוגה עם הראש אחורנית מספר פעמים. ובעל המסעדה לקח את ידה והניח אותה על איבר המין שלו. לאחר מכן, הפשיל את מכנסיו ואת תחתוניו, ושוב לקח את ידה והניח אותה על איבר המין שלו. בהמשך מתואר מעשה נוסף שלא מתואר כאן מפאת גסותו הרבה.

"הניח את ידו על פיה והיסה אותה במילים: 'שששש.... שלא ישמעו'"

לטענת התובעת, לאחר הגשת התלונה, החלה להיחשף להתנכלות תעסוקתית שהתבטאה בכך ששובצה למספר קטן יותר של משמרות דבר שפגע בה כלכלית, זאת למרות החוסר במלצרים. לטענתה, נציג מטעם בעלי המסעדה הנוספים יצר קשר עם באת כוחה וביקש כי יימצא הסדר, לפיו היא תעזוב את המסעדה הואיל ולא ניתן לפטר את הבעלים או לגרום לו לעזוב. בשבועיים לאחר מעשה התקיפה המינית, הנתבע נכח במסעדה מידי יום, למרות הבטחת הבעלים האחרים, כי הוא יורחק מהתובעת כמה שאפשר.

הנתבע טען, כי "כתב התביעה אינו אלא עלילה שקרית ואכזרית, שכן התובעת היא שחיזרה, פלרטטה ועשתה כל שביכולתה לפתות אותו לאורך שבועות ארוכים, עד שכשל פעם אחת ונכנע לפיתוי. התובעת היא זו שיזמה את המגע הגופני בין השניים והתמונה שהתובעת מציגה של 'בת הכפר התמימה' שהגיעה לעיר הגדולה, אין לה דבר וחצי דבר עם דמותה האמיתית, כפי שנחשף גם במהלך חקירת המשטרה. כתב התביעה הוא דרישה סחטנית לתשלום מאות אלפי שקלים המונעת מחמדנות ורדיפת בצע, תוך ניצול מחפיר וציני של החוק למניעת הטרדה מינית.

"התובעת הסתירה בכתב התביעה כי ניהלה רומן בסתר עם הברמן שהיה הממונה הישיר עליה, והוא הוצג כמנהל המסעדה בלבד. מכאן, שבמהלך תקופת עבודתה הקצרה, הפכה התובעת את המסעדה ל'זירה לגיטימית לחיזורים וליצירת קשרים אינטימיים עם עובדים ומנהלים במסעדה, לרבות עם הממונה הישיר עליה, מנהל המסעדה' התובעת לא הסתירה רק את העובדה שאין לה קושי מוסרי ליזום ולקיים יחסים עם הממונה עליה, אלא אף הסתירה את העובדה שמשטרת ישראל החליטה לסגור את התיק, והערר שהוגש לפרקליטות נדחה כחודש ימים לאחר הגשת התביעה.

"לדבריו האקט המיני היה בהסכמה מלאה ומכל מקום, לא התקיימו בינו לבין התובעת יחסי מרות וממילא לא היה ניצול של יחסי מרות. כל שארע היה ביוזמתה, בהובלתה ובהסכמתה המלאה של התובעת. עוד ציין כי הוא היה אחד מבין מספר שותפים במסעדה, לא עסק בניהול או בתפעולה, לא החזיק בתפקיד ניהולי, ובפרט, לא היה מעורב או מוסמך לעסוק בניהול עובדי המסעדה. עוד הוסיף, כי נהג להגיע מעת לעת בערבים למסעדה, לשעות בודדות, עם רעייתו או עם חברים כל זאת עד אשר סיים את ההתקשרות עם המסעדה ופרש מהשותפות.

בית הדין קבע כי התקיימו יחסי מרות בין בעל המסעדה לבין התובעת והוא ניצל את מרותו ביחס אליה, והאקט המיני, לא היה בהסכמה, ולא כדברי הנתבע תולדה של יוזמת התובעת עצמה, אשר הובילה והכתיבה את הקצב, לדבריו.

"נקודת המוצא לבחינת הגנתו של הנתבע היא כי בין השניים קיימים פערי כוח מובנים: הנתבע הוא אחד מהבעלים של המקום, וגם על פי עדותו, היה נוכח במסעדה לעיתים מזומנות; הכל ידעו מיהו ומה מעמדו בהיררכיה העסקית; בין התובעת לבין הנתבע קיים פער גילאי משמעותי. בזמנים הרלוונטיים היה הנתבע איש עסקים, נשוי ואב לילדים והתובעת - בשנות ה- 20 לחייה, סטודנטית, רווקה ותלויה כלכלית במקום העבודה.

"האם הוכח בפנינו במקרה זה כי כל אשר אירע בין התובעת לבין הנתבע היה כדבריו בהסכמה וכל חטאו בכך שנכנע ללחציה ולפיתוייה? התשובה לכך שלילית. לא מצאנו כל ראיה שתתמוך בטענותיו של הנתבע ממנה ניתן ללמוד כי התובעת חתרה למגע עמו, כי חיפשה את קרבתו, או, כי ביום האירוע שאירע בתא השירותים סימנה לו לבוא אחריה.

"לא הייתה כל מניעה מצדו של הנתבע שהיה בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה אחד מהבעלים של המסעדה להמציא את סרטוני האבטחה, שלטענתו מוכיחים את גרסתו, וכך גרסתו נותרה חסרת ביסוס ראייתי. אנו סבורים, כי הפיצוי הכספי שיש לפסוק למי שהוכיח כי הוטרד מינית, צריך לשקף את חומרת המעשה עצמו, ולא הרי הטרדה מינית מילולית, חמורה ככל שתהייה, כמעשה סדום ללא הסכמה".