הרב הראשי בייש טובלות במקווה? נציב תלונות השופטים פסק שאין לו סמכות לקבוע

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, דחה שתי תלונות שהוגשו נגד הרב הראשי ונשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב דוד יוסף, בעקבות דבריו בכנס בלניות, שם קרא, לפי המתואר בתלונות, לצעוק על נשים המבקשות לטבול ללא נוכחות בלנית ולבייש אותן בפומבי.

אלא שהנציב הבהיר כי דחיית התלונות אינה קביעה שהדברים ראויים: "אין באמור כדי להקל ראש בחומרת הביטויים שנאמרו". הסיבה לדחיית התלונות נוגעת לגבולות הביקורת של הנציבות, כך מתואר בהחלטה. קולה קבע כי הדברים נאמרו במסגרת ליבת תפקידו של יוסף כרב ראשי, שכן ההנחיה ההלכתית בתחום המקוואות היא חלק מתפקידה של הרבנות הראשית.

כללי האתיקה לדיינים מחריגים פעילות הנובעת מכהונתו של דיין כרב ראשי, ולכן קבע קולה כי החריג חל במקרה הזה.
לפי התלונות, הרב יוסף הורה לבלניות לומר לנשים המבקשות לטבול ללא נוכחות בלנית: "הרב הראשי, הרב דוד יוסף, אמר שאת מרימה יד בתורה", וכן: "תגידו לה שהיא עושה בניגוד להלכה, את מרימה יד בתורה, תתביישי לך. תרימו קול ותצעקו".

עוד אמר כי כך הן אמנם לא יעברו על החוק, "אבל ביזיתן אותן, ותשתדלו שכולם ישמעו".

התלונות הוגשו על ידי המרכז הרפורמי לדת ומדינה ועמותת עיתים. לטענת המתלוננים, הדברים חורגים מהבעת עמדה הלכתית ומהווים הנחיה לעובדות ציבור להפעיל לחץ על נשים באמצעות צעקות, ביוש והשפלה בפומבי.

לדבריהם, הדבר מנוגד להסדר המחייב ולחובתן של נותנות השירות לנהוג בטובלות בכבוד וברגישות.

ברקע עומדת פסיקת בג"ץ משנת 2016, שבה ניתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיה אין למנוע מאישה לטבול ללא נוכחות בלנית או חברה. גם הנחיות המשרד לשירותי דת קובעות כי אם טובלת מבקשת לעשות זאת, אין למנוע ממנה את הטבילה.

ניתן להבהיר לה, "ברגישות המתחייבת", כי האחריות לכשרות הטבילה מוטלת עליה, אך "אין לבלנית להפציר בטובלת מעבר לאמור".

הנציב דחה את טענת המתלוננים שלפיה עצם הקריאה לצעוק על הטובלות, לבזותן ולהפעיל עליהן לחץ מוציאה את הדברים מגדר הפעילות הרבנית המוחרגת. קולה הסביר כי יש להפריד בין השאלה אם הדברים נובעים מתפקידו של הרב הראשי לבין השאלה אם תוכנם ראוי. "החריג אינו מותנה בקביעה מוקדמת שההתבטאות ראויה", כתב.

אלא שכאן הצביע קולה על בעיה רחבה יותר. לדבריו, לצד החרגת פעילותו הרבנית של הרב הראשי מכללי האתיקה לדיינים, אין כיום הסדר משמעתי ייעודי או כללי אתיקה המסדירים את פעילותו כרב ראשי. גם ההסדר המשמעתי החל על רבני ערים אינו חל עליו. השילוב הזה, קבע, מותיר "חסר בהסדרת הביקורת האתית על פעילות זו".

קולה הבהיר כי הוא אינו סבור שניתן לפתור את החסר באמצעות התעלמות מהחריג הקיים בכללי האתיקה, וקרא להסדרה של הנושא: "נדרשת הסדרה ברורה של החובות האתיות והמשמעתיות החלות על הרבנים הראשיים בפעילותם הרבנית ושל מנגנוני הביקורת על קיומן". לדבריו, ראוי שהגורמים המוסמכים ייתנו לכך את דעתם.

בסיום החלטתו חידד קולה את גבולות סמכות הנציבות במקרה כזה: "סבורני כי סמכות הנציבות מוגבלת למקרים בהם ההתבטאויות אינן נובעות מליבת תפקידו של הרב כרב הראשי". לצד זאת הדגיש שוב כי אין בהחלטתו "כדי להקל ראש בחומרת הביטויים שנאמרו".