החטא - ועונשו? תלונה נגד עו"ד ישראלית שיצאה לציד משפטי נגד מילואימניק בריטי

לא בכל יום נוחתת תלונה כזו על שולחן לשכת עורכי הדין. לפי התלונה, עו"ד מיכל פומרנץ נטלה חלק בציד משפטי נגד לוחם מילואים, אזרח ישראלי-בריטי, שעזב את חייו באנגליה מייד לאחר טבח 7 באוקטובר, לבש מדים ומיהר ארצה להצטרף לחבריו הלוחמים.

לטענת הלוחם, בזמן שהוא עלה על מדי ב' כדי להגן גם עליה - פומרנץ בחרה לעשות שימוש במדי עורכת הדין שלה כדי לפגוע בו.

ייחוד המקרה נובע משתי סיבות: ראשית, בניסיון ההעמדה לדין הפלילי של הלוחם באנגליה לא נטען כלל שהוא קשור לפשע מלחמה כלשהו. הוא נרדף אך ורק בשל התייצבותו לצד אחיו לנשק. שנית, התביעה שפומרנץ סייעה לה הציגה תמונה כה מעוותת בפני בית המשפט הבריטי, עד שהוא קבע שמדובר ב"ניצול לרעה של הליכי משפט לקידום אג'נדה פוליטית".

בעקבות זאת, נפתח במקביל הליך נגד התובעים גם ברשות המפקחת על עורכי הדין בבריטניה. כך, כמעט בו-בזמן וללא תיאום, נדרשים כעת שני המוסדות המקצועיים להתמודד עם אותה שאלה עקרונית: מה עושים כשעורכי דין מנצלים את מעמדם כדי לנהל לוחמה פוליטית באולם המשפט?

הושלכו מכל המדרגות

נפתח מהסוף: ב־8 באפריל השנה דחה השופט פול גולדספרינג, ראש בתי משפט השלום של אנגליה וויילס, את הבקשה להוציא זימון לדין פלילי נגד הלוחם.

הארגון הפרו-פלסטיני ICJP ביקש להחיות חוק ויקטוריאני נשכח מ־1870, שנועד במקור למנוע מנתינים בריטים לשמש שכירי חרב בצבאות זרים, כדי להפוך את עצם שירות המילואימניק בצה"ל לעבירה פלילית.

השופט לא רק השליך את הבקשה מכל המדרגות, אלא גם קבע בלשון חריפה ויוצאת דופן כי התובעים הפרו בצורה חמורה ובלתי נסלחת את חובותיהם כלפי בית המשפט.

הסתירו עובדות

השופט בעיקר התרעם על כך שהארגון ידע היטב שהחוק ההיסטורי לא חל על בעלי אזרחות כפולה המשרתים בצבא אזרחותם השנייה, והעלים במכוון את העובדה שממשלות בריטניה לדורותיהן הבהירו שוב ושוב במפורש שהחוק לא חל על בריטים שמשרתים בצה"ל. בעקבות זאת, התובעים אולצו לשלם למילואימניק הוצאות משפט גבוהות של כמעט 390 אלף שקלים.

מה שהסעיר את הלוחם הרבה יותר היה העובדה שבעוד הוא מחרף את נפשו בחזית כדי ש"עורכי הדין ימשיכו לשבת מוגנים במשרדיהם בתל אביב" - אחת מהם בחרה לסייע לתובעים, וסיפקה חוות דעת מומחה על הדין הצבאי הישראלי שלפיה הוא לא חייב לשוב ארצה.

לטענת הלוחם, מדובר בהטעיה שנועדה להציג את התגייסותו כבחירה וולונטרית, כהתגייסות מחודשת לצבא "זר", הנדרשת להוכחת העבירה. לשיטתו, פומרנץ עשתה זאת אף שאי-התייצבות לצו 8 מהווה עריקות פלילית, ולכן מדובר בחובה חוקית.

עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, נשיאת ארגון "שורת הדין" שסייע בהגשת התלונה ללשכה, הצטרפה אליו וטענה: "לא ייתכן שעורכת דין ישראלית תנצל את רישיון עריכת הדין שלה, ואת המומחיות המדומה שלה בחוק הישראלי, כדי לספק תחמושת לארגון אנטי-ישראלי קיצוני, במטרה להפוך את עצם השירות בצה"ל לעבירה פלילית במדינה זרה. חוות הדעת שלה נועדה לסלול את הדרך למעצרם של לוחמי מילואים שמילאו את חובתם החוקית והמוסרית לאחר הטבח".

באופן אירוני, התקדים שנמצא לפני הלשכה באשר לעורך דין שנענש בחומרה על שסייע לציד משפטי נגד חיילי צבא מדינתו הגיע גם הוא מבריטניה. פיל שיינר, עורך דין בריטי שהגדיר עצמו "לוחם זכויות אדם", סייע לשורת תביעות פליליות נגד חיילים בריטים ששירתו בעיראק. לאחר שנקבע שהתביעות הללו התבססו על שקרים מכוונים הוא הורחק לצמיתות מלשכת עורכי הדין הבריטית. בהמשך הוא אף הורשע פלילית בעבירות מרמה, לאחר שהתברר כי שילם באופן לא חוקי דמי תיווך לסוכנים בעיראק שיגייסו עבורו "עדים" לתביעות.

אף שאין מקום להשוואה בין חומרת מעשיו של שיינר לבין הפרשנות המוטעית שמיוחסת בתלונה לפומרנץ, מדובר באותה מתודולוגיה של לוחמה משפטית המבוססת ביודעין על עובדות כוזבות.

שאלות נוקבות

לשכת עורכי הדין בישראל עומדת כעת בפני שתי שאלות. השאלה הראשונה והפשוטה נוגעת לחובת האמינות והיושרה המקצועית: האם עו"ד פומרנץ הציגה בפני בית דין זר חוות דעת חלקית, והאם זה נעשה במכוון?

השאלה השנייה קשה ומהותית הרבה יותר: האם עצם מתן חוות דעת משפטית נגד לוחם צה"ל, בהליך שבית משפט זר קבע לגביו שהיה "מוטעה מיסודו בדין", עשה "שימוש לרעה בהליכי משפט" ונולד מ"מוטיבציה פוליטית דומיננטית", מהווה כשלעצמו עבירת משמעת? המתלונן טוען שכן, ומתבסס על כך שהמעשים מהווים ניצול מעמד כעורכת דין לפגיעה בביטחון המדינה, שזה פגם מוסרי המצדיק ענישה משמעתית.

הוא מתבסס גם על קביעת בג"ץ, שלפיה מטרת המשמעת היא "למנוע פגיעה בתדמית לשכת עורכי הדין, בייחוד כשדבק במעשים פגם מוסרי".

שאלה קשה. מחד, מערכת משפט חפצת חיים חייבת לשמור מכל משמר על זכות הסיוע והייצוג של הלקוחות השנואים ביותר. מאידך, יש אינטרס לא לאפשר את הפיכת רישיון עריכת הדין שנותנת המדינה לכלי נשק נגדה, במסגרת לוחמה משפטית מוטה המבוססת על שקרים.

זה מקביל לפער שבין אינטרס המדינה עצמה למגר בתקיפות פשעי מלחמה שעושים חייליה, לבין אינטרס אויביה למנוע לגמרי את קיום צבאה כדי להשמידה.

באנגליה כבר הבינו שלעיתים דווקא ההגנה על שלטון החוק דורשת להוקיע את מי שמנצל את מדיו המשפטיים לפגיעה לא חוקית בלובשי המדים הפועלים כדין בחזית. הגיע הזמן שגם בישראל יבינו זאת.