נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית הציע לראש השב"כ דוד זיני לשקול מחדש את דרישתו לקבל את שמותיהם של אנשי שב"כ לשעבר שעתרו נגד מינויו ולא חשפו בפניו את זהותם. הדברים נאמרו במהלך דיון בבקשה שהגיש זיני לפי פקודת ביזיון בית המשפט, לאחר שבפסק הדין בעתירות נגד מינויו נקבע כי הוא זכאי לעיין בשמות העותרים.
"דעתי האישית, טוב יעשה ראש השירות אם הוא ישקול שוב את עמדתו של חברי", אמר עמית לבא כוחו של זיני, והוסיף: "לא בטוח שזה עושה לו טוב". המשנה לנשיא נעם סולברג, שכבר המליץ לזיני בפסק הדין שלא לעמוד על קבלת הרשימה, אמר בדיון כי סבר שהמלצתו תתקבל.
ברקע לדיון עומדת המחלוקת שנותרה לאחר פסק הדין בעתירות נגד מינויו של זיני. שלושה ראשי שב"כ לשעבר – כרמי גילון, עמי אילון ונדב ארגמן – עתרו לצד אנשי שירות לשעבר נוספים, שחלקם הופיעו בעתירה בראשי תיבות בלבד. לאחר שבית המשפט קבע כי זיני זכאי לעיין בשמות העותרים, חלקם חשפו בפניו את זהותם, בעוד אחרים המשיכו להתנגד למסירת שמותיהם.
בעקבות זאת פנה זיני לבג"ץ באמצעות באי כוחו עוה״ד אוהד שלם ויעקב כרם בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. לטענתו, משנקבע בפסק הדין כי הוא זכאי לעיין בשמות, לא יכולים העותרים להחליט שלא לקיים את ההכרעה. מנגד, בא כוחם, עו"ד איתן פלג, טען כי בפסק הדין אמנם נקבעה זכותו של זיני לעיין ברשימה, אך לא ניתן צו מפורש המחייב את העותרים למסור אותה – ולכן, לשיטתו, לא ניתן לקבוע כי ביזו את בית המשפט.
במהלך הדיון ביקש עמית להבין מדוע זיני עומד על קבלת שמות העותרים שנותרו חסויים. בא כוחו, עו"ד יעקב כרם, הסביר כי מבחינת זיני הסוגיה חורגת מהעניין האישי ונוגעת למעמדו כראש הארגון ולמסר כלפי אנשי השירות. לדבריו, "ראש השירות הוא ראש השירות", ולא נכון לאפשר מצב שבו אנשי שירות עותרים לבית המשפט אך אינם עומדים מאחורי עתירתם בשמם.
"הם עומדים מאחורי העתירה", העיר עמית. כרם השיב כי מבחינתו אין די בכך כאשר "פרגוד עומד בין צד אחד לצד השני", והוסיף כי יש לכך משמעות עבור מי שעומד בראש ארגון שאנשיו מחויבים לחוק. לדבריו, עצם הגשת העתירה נגד זיני הייתה לגיטימית, אך מי שטוען כי הוא אינו ראוי לעמוד בראש השירות צריך להזדהות בשמו.
עמית השיב: "הם חשבו שהוא לא מתאים. מה לא לגיטימי בזה?" כרם הבהיר: "זה לגיטימי", אך הוסיף כי מי שטוען שזיני אינו ראוי "במובן האישי" צריך לומר זאת בשמו.
בשלב זה עלה גם החשש שבבסיס סירובם של חלק מהעותרים להיחשף. כרם טען כי החשש מפני מסירת השמות טומן בחובו הנחה שראש השב"כ עלול לפעול נגד אותם אנשים. עמית השיב כי לא מדובר במשיב רגיל: "לא כל משיב הוא ראש השב"כ. אתה מבין את זה. אם אני עותר נגד ראש מנהל התחבורה, אז יכול להיות שאני יותר ציבורי?"
כרם השיב כי הוא מבין את החשש המשתמע מכך שזיני הוא בעל עוצמה כראש השירות, אך התנגד לכך שהחשש יצדיק את הסתרת השמות. עמית השיב כי דווקא הטיעון הזה מוביל אותו למסקנה ההפוכה – שהוא מצפה מזיני לוותר על דרישתו לקבל את שמות העותרים שטרם נחשפו.
כרם הצביע מנגד על כך שחלק ניכר מהעותרים כבר הזדהו בפני זיני, והסביר שלא אירע להם דבר בעקבות החשיפה. לדבריו, ראש השירות כבר יודע את זהותם של עותרים רבים, והמחלוקת נותרה ביחס למי שמסרבים להזדהות. עמית השיב: "הבנתי שזה מדיר את מנוחתו של ראש השב"כ".
עו"ד פלג, המייצג את העותרים, טען מנגד כי כרם עדיין לא השיב לשאלה שהעלה עמית בתחילת הדיון – מדוע זיני מבקש לדעת את זהותם של יתר העותרים. לדבריו, החשש של מרשיו הוא מהשלכות אפשריות של חשיפת זהותם ומנקמנות מצדו של ראש השירות.
השופטים דוד מינץ וסולברג עמדו במהלך הדיון גם על הצד האחר של המחלוקת – זכותו של בעל דין לדעת מי פנה לבית המשפט נגדו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו