עבודות שירות לאב שתקף בברוטליות גבר עם תסמונת דאון במינימרקט

אירוע אלים שנמשך כדקה בלבד הותיר צלקת נפשית עמוקה שעל פי בית המשפט ייתכן שלעולם לא תימחה. שופט בית משפט השלום גיל גבאי גזר באחרונה תשעה חודשי עבודות שירות על אב לילד עם אוטיזם, לאחר שהורשע בתקיפת גבר בעל תסמונת דאון ומוגבלות שכלית שתקף את בנו. השופט גבאי קבע כי אף שהנאשם פעל לאחר שבנו הותקף, הוא בחר לעשות דין לעצמו ופגע באדם חסר ישע, תוך שהותיר אותו עם פוסט טראומה קשה ושינוי עמוק באורח חייו. בנוסף הורה לו לפצות אותו ב-15 אלף שקלים.

על פי כתב האישום המתוקן שבו הודה במסגרת הסדר טיעון, המתלונן הוא אדם בשנות ה-40 לחייו בעל תסמונת דאון המוגדר כחסר ישע, ואילו בנו של הנאשם הוא ילד בעל צרכים מיוחדים. האירוע התרחש לאחר שבין המתלונן לבין הילד התפתח עימות שבסיומו דחף המתלונן את הילד והוא נפל ארצה. דקות לאחר מכן הגיע הנאשם למקום כשהוא נסער. על פי האישום, הוא נכנס למינימרקט שבו שהה המתלונן, התנפל עליו ללא כל שיח מקדים, אחז בחולצתו והכה אותו שוב ושוב בפניו ובגופו. גם כאשר המתלונן ניסה להסתתר מאחורי דלפק החנות, המשיך הנאשם לרדוף אחריו, דחף אותו, הרים אותו מהרצפה, נגח בראשו, השליך לעברו מגש פלסטיק והמשיך לתקוף עד שעוברי אורח הצליחו להפריד ביניהם. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות.

התביעה הדגישה כי הנאשם ידע היטב שמדובר באדם בעל מוגבלות שכלית, וטענה כי מדובר בתקיפה אגרסיבית ומשפילה שנמשכה במספר מוקדים בתוך החנות. לדבריה, יש להעביר מסר של אפס סובלנות כלפי אלימות נגד אנשים עם מוגבלות, ולכן ביקשה לקבוע מתחם ענישה של עשרה עד שישה עשר חודשי מאסר בפועל ולהטיל על הנאשם עשרה חודשי מאסר לצד ענישה נלווית.

מנגד טענה ההגנה כי מדובר בטרגדיה של שתי משפחות המתמודדות עם ילדים ואנשים בעלי צרכים מיוחדים. הסנגור הדגיש כי האירוע הוביל להתפרקות משפחתו של הנאשם, שהפך למטפל העיקרי בילדיו, וכי שירות המבחן התרשם מהליך טיפולי משמעותי שעבר והמליץ להסתפק בצו מבחן וב־150 שעות שירות לתועלת הציבור. הנאשם עצמו הביע חרטה וביקש סליחה ממשפחת המתלונן ומהציבור. הוא סיפר כי במשך תקופה ארוכה סבל בנו מהצקות מצד המתלונן וכי באותו יום איבד את עשתונותיו לאחר שבנו הותקף שוב. "אני לוקח אחריות מלאה על מעשיי", אמר לבית המשפט, והוסיף כי הוא "מתחרט על כך כל יום".

בגזר הדין ייחס השופט גיל גבאי משקל רב לנזק הנפשי שנגרם למתלונן. מתסקיר נפגע העבירה עלה כי מאז התקיפה הוא סובל מפוסט טראומה, מסיוטי לילה, מפחד להישאר לבד בבית ומרגרסיה משמעותית בתפקודו. בני משפחתו העידו כי חייו נחלקו ל"לפני ואחרי", וכי אדם שהיה עצמאי, שמח ואהוב בשכונה הפך לחששן ותלותי. השופט אימץ ממצאים אלה וקבע כי "הנזק הנפשי שנגרם למתלונן הוא רב", ואף ציין כי "קיים חשש כי יש חלקים בנזק שהותירה הפגיעה אשר לא יימחו לעולם".

עם זאת, בית המשפט לא התעלם מן הרקע לאירוע. השופט קבע כי קדמה לתקיפה פגיעה של המתלונן בבנו של הנאשם, וכי עובדה זו מהווה נסיבה מקלה, אולם הדגיש שמשקלה מוגבל. לדבריו, "אלימות אינה דרך לפתרון סכסוכים בכלל, ובפרט לא כאשר היא ננקטת כלפי אדם הסובל ממוגבלות שכלית והוא חסר ישע". עוד כתב כי הנאשם עצמו ידע היטב את משמעותה של מוגבלות שכלית, שכן הוא אב לילד בעל צרכים מיוחדים, ולכן היה עליו להבין שהכאת המתלונן לא "תחנך" אותו אלא עלולה לגרום לו נזק נפשי חמור. בסיכומו של דבר קבע השופט כי מדובר בפגיעה בערכים המוגנים ברף "בינוני גבוה". הוא גזר על הנאשם תשעה חודשי עבודות שירות.