6 שנים אחרי: הכרעה בתיק הפעיל הבולט במחאה נגד נתניהו

שש שנים לאחר העימותים הסוערים בהפגנות בבלפור: בית המשפט הכריע כי פעיל המחאה ישי הדס יזוכה מעבירות תקיפת רמי בן יהודה וההתנהגות העלולה להפר את שלום הציבור - אך יורשע בניסיון היזק לרכוש במזיד ובאיומים.

השופט קבע כי הראיות אינן מאפשרות לקבוע מעבר לספק סביר שהנאשם תקף את המתלונן, אולם מצא כי השליך את הרמקול במטרה שיינזק וכי אמירתו על שבירת רגלו של מתלונן אחר היוותה איום פלילי. דיון הטיעונים לעונש יתקיים עוד כשלושה חודשים.

על פי כתב האישום המתוקן, האישום הראשון עסק בעימות שהתפתח בין הדס, שנמנה עם מפגיני המחאה נגד ראש הממשלה, לבין רחמים בן יהודה, שנמנה עם תומכיו. לפי הנטען, לאחר שהמתלונן השתמש ברמקול במהלך ההפגנה, חצה הדס את הכביש, נטל את הרמקול מידיו והשליך אותו אל הכביש במטרה לגרום לו נזק.

"אשבור לו את הרגל"

עוד נטען כי כאשר המתלונן ניסה להשיב את הרמקול, הדס חסם את דרכו, דחף אותו ומנע ממנו לקחת את הציוד, ובמהלך המהומה נגרמה למתלונן חבלה. באישום השני נטען כי כחודש לאחר מכן, כאשר התבקש להזיז את רכבו שחנה על מדרכה ברחוב רמב"ן בירושלים, אמר למתלונן אחר: "הוא רוצה שאני אשבור לו רגל, כמו לחבר שלו".

התביעה ביקשה להרשיע את הדס בכל העבירות שיוחסו לו. היא הסתמכה על הודאותיו כי השליך את הרמקול, על עדויות המתלוננים ועדי הראייה, על תיעוד מצולם מהאירועים ועל מסמכים רפואיים. באשר לעבירת התקיפה טענה המאשימה כי גרסתו של הדס אינה מתיישבת עם הסרטון וכי עדי התביעה העידו שתקף את המתלונן.

לגבי האישום השני נטען כי דבריו כלפי המתלונן היוו איום ממשי, גם אם נאמרו כביכול בציניות, וכי יש לבחון אותם במבחן אובייקטיבי של האדם הסביר.

מנגד, טענה ההגנה כי אין לתת אמון בגרסאות עדי התביעה וכי הסרטון שהוגש לבית המשפט אינו מתעד את תחילת האירוע ולכן אינו משקף את התמונה המלאה. הסנגורים טענו כי הרמקול כלל לא ניזוק, שכל מטרת הנאשם הייתה להפסיק רעש ממושך וכי ממילא הוא לא נחקר באזהרה בגין עבירת ניסיון ההיזק לרכוש.

עוד נטען כי עבירת הפרת שלום הציבור היא עבירת סל שיש לפרשה בצמצום, וכי באשר לאמירה שיוחסה לנאשם באישום השני מדובר בדברים שנאמרו בציניות, שלא הופנו ישירות למתלונן, אינם עולים כדי איום ומהווים לכל היותר "זוטי דברים". ההגנה הוסיפה גם טענה לאכיפה בררנית, מאחר שלטענתה משתתפים נוספים באירועים נהגו באלימות אך לא הועמדו לדין.

"זרקתי אותו באוויר"

השופט קבע כי אין מחלוקת שהדס השליך את הרמקול, ואף הזכיר כי הנאשם הודה בכך שוב ושוב הן בחקירותיו והן בבית המשפט. בפסק הדין צוטטו דבריו: "תפסתי את הרמקול והעפתי אותו לכיוון הכביש", וכן עדותו בבית המשפט: "זרקתי אותו באוויר... רציתי שהוא יפסיק".

השופט הדגיש כי גם אם הרמקול לא נשבר בפועל, די בכך שהנאשם ביקש להביא להפסקת פעולתו באמצעות השלכתו כדי לבסס את עבירת ניסיון ההיזק לרכוש במזיד. עוד נקבע כי אין לראות במעשה "זוטי דברים", שכן מדובר בנטילת רכוש של אדם אחר במהלך מחאה ובהשלכתו במטרה למנוע ממנו להמשיך ולהשתמש בו.

לעומת זאת, באשר לעבירת התקיפה מצא בית המשפט שורה של קשיים ראייתיים. השופט בחן את עדויות עדי הראייה והמתלונן וקבע כי חלקם תיארו דחיפות הדדיות, חלקם לא ידעו לומר מי החל במגע הפיזי, וחלק מהעדויות היו כלליות או בלתי עקביות.

"ספק סביר"

עוד נקבע כי הסרטונים אינם מתעדים את תחילת האירוע, ולכן אינם מאפשרים לקבוע כי דווקא הדס הוא שתקף את המתלונן. "לא ניתן להוכיח, מעבר לכל ספק סביר... כי הנאשם הוא זה שדחף אותו", כתב השופט, ובהמשך הוסיף כי "לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם תקף מי מהמשתתפים באירוע".

מאותם נימוקים זוכה הדס גם מעבירת ההתנהגות העלולה להפר את שלום הציבור. השופט ציין כי המהומה כללה משתתפים רבים משני צדי המתרס וכי לא ניתן לקבוע שהנאשם הפר את שלום הציבור באופן המצדיק להעמיד דווקא אותו לדין בגין עבירה זו.

באשר לאישום השני קבע השופט כי אמירתו של הדס "הוא רוצה שאני אשבור לו גם רגל כמו לחבר שלו" מהווה איום פלילי. בפסק הדין הודגש כי השאלה אינה אם המתלונן אכן חש מאוים, אלא אם מדובר באמירה שיש בה כדי להטיל אימה על האדם הסביר.

השופט קבע כי "אמירה של אדם לאדם אחר 'הוא רוצה שאני אשבור לו גם רגל' הינה איום לפגוע בגופו של האדם", והוסיף כי בנסיבות המקרה, על רקע האירוע הקודם שבו נחקר הדס בחשד שגרם לשבר ברגלו של מפגין אחר, לא ניתן לקבל את הטענה שמדובר בבדיחה או בסרקזם בלבד.