בקשת יאיר נתניהו לצו נגד עיתונאי 'הארץ' נדחתה: “לא הוכחה הטרדה מאיימת”

בית משפט השלום בירושלים דחה היום (חמישי) את בקשתו של יאיר נתניהו, ששינה לאחרונה את שמו במרשם האוכלוסין ל”יונתן הון”, להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת נגד עיתונאי “הארץ” אורי משגב, בעקבות שורת פרסומים שפרסם עליו ברשתות החברתיות.

השופט דניאל מרדכי-דמביץ קבע כי לא הונחה תשתית עובדתית המוכיחה “הטרדה מאיימת”, לא מבחינת תדירות הפרסומים ולא מבחינת תוכנם, וכי מרבית האירועים שעליהם התבססה הבקשה התרחשו לפני חודשים ואף שנים, באופן שאינו מתאים להליך שנועד לתת מענה לסכנה מיידית.

נתניהו טען כי משגב מנהל נגדו “מסע רדיפה אובססיבי”, הכולל מעקב, בילוש ופרסום מיקומו בזמן אמת, באופן המסכן את חייו. לדבריו, בעקבות חשיפת מקום מגוריו בארצות הברית החל לקבל איומי רצח מפעילים פרו־פלסטיניים, וכי פרסום פרטי טיסותיו בזמן מלחמה אף מאפשר “לכוון על מטוס ספציפי” שבו הוא טס.

עוד טען כי שינה את שמו ל”יונתן הון” “בגלל בעיה ביטחונית רצינית”, משום ש”רוצים להורגו”, וכי זמן קצר לאחר מכן פורסם שמו החדש, שלטענתו אף הופץ בערוצי אויב, לרבות ערוץ איראני.

מנגד טען משגב כי מדובר בניסיון לעשות שימוש בחוק למניעת הטרדה מאיימת כדי להשתיק ביקורת עיתונאית ולעקוף את דיני לשון הרע והגנת הפרטיות. לדבריו, הוא אינו מפרסם מידע בזמן אמת, אלא מסתמך על מקורות עיתונאיים לגיטימיים ומפרסם מידע רק לאחר שהאירועים הסתיימו.

בפסק הדין הדגיש השופט כי החוק למניעת הטרדה מאיימת נועד לספק מענה דחוף וממוקד למקרים של הטרדה המאיימת על שלומו של אדם, ואינו מיועד להפוך למסלול חלופי להליכים אזרחיים מורכבים או לסכסוכים הנוגעים לפרסומים תקשורתיים.

הוא אף הזכיר את פסיקת בית המשפט העליון שלפיה החוק אינו מיועד להליכים הדורשים בירור עובדתי ומשפטי נרחב.

השופט בחן את 53 הפרסומים שעליהם הסתמך נתניהו וקבע כי מדובר בממוצע של פחות משני פרסומים בחודש לאורך כשלוש שנים – תדירות שקשה לראות בה, לדבריו, מעקב או הטרדה.

באשר לטענות בדבר פרסום מיקומו בזמן אמת, קבע בית המשפט כי רובן לא הוכחו. לדבריו, למעט פרסום אחד מאוגוסט 2024 שעסק בטיסה של נתניהו, לא הוצגה תשתית ראייתית לכך שמשגב פרסם את מיקומו בזמן אמת או חשף מידע עתידי באופן שסיכן אותו. עוד צוין כי לא הוכח שבעקבות הפרסומים התקהלו אנשים או נגרם סיכון ממשי.

השופט דחה גם את הטענה שלפיה פרסום שמו החדש של נתניהו היה פסול. נקבע כי שינוי שם במרשם האוכלוסין אינו מידע סודי, וכי ניתן להפיק את המידע באופן חוקי ממאגרי רשות המסים.

עוד צוין כי משגב אף השמיט מהמסמכים שפרסם את מספר תעודת הזהות של נתניהו, באופן המעיד על שמירה מסוימת על פרטיותו.

נקודה נוספת שעליה עמד בית המשפט הייתה היעדר עמדה מטעם שירות הביטחון הכללי. השופט ציין כי אף שבא כוחו של נתניהו הודיע בתחילת ההליך כי ייתכן שתוגש חוות דעת של השב”כ, בפועל לא הוגש כל מסמך. לדבריו, חזקה היא שאילו סבר השב”כ כי הפרסומים מסכנים את המאובטח, היה נוקט בצעדים המתאימים.

בסיום פסק הדין ציין השופט כי אם נתניהו סבור שעומדות לו עילות לקבלת סעדים אזרחיים, באפשרותו להגיש תביעה אזרחית מסודרת, שבה ניתן יהיה לברר את הטענות במסגרת ההליך המתאים. עם זאת, נקבע כי ההליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת אינו המסגרת המתאימה לכך. הבקשה נדחתה, ללא צו להוצאות.