המחוזי בביקורת חריגה: “לשים לנגד עינינו את המציאות הקשה של המתיישבים ביו"ש"

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את ערר המדינה שביקש להחמיר את תנאי שחרורו של אוריה כהן, בעל חוות צפנת בשומרון, הנאשם בעבירות נשק, איומים ועבירות נוספות בעקבות אירוע שהתרחש במהלך חיפושים אחר עדר כבשים שנגנב מהחווה.

במקביל, קיבל בית המשפט באופן חלקי את עררו של כהן וקיצר את תקופת פסילת רישיון הנהיגה שהוטלה עליו. אלא שעיקר ההחלטה אינו בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט, אלא בביקורת החריגה שמתח השופט רון סולקין על האופן שבו יש לבחון אירועים שבהם מעורבים מתיישבים ביהודה ושומרון.

כהן הועמד לדין לאחר שלפי כתב האישום, במהלך חיפושים אחר עדר כבשים שנגנב מהחווה, נסע עם אדם נוסף לחווארה כשהם חמושים, חסם רכב של תושב האזור, יצא ממנו כשהוא אוחז בנשק, ירה באוויר ובהמשך אסף תרמילים מהזירה והסיע מהמקום מעורבים נוספים.

המדינה ביקשה תחילה לעצור אותו עד תום ההליכים ובהמשך ביקשה להחמיר את תנאי שחרורו ולהורות על מעצר בית מלא. מנגד, כהן טען כי פעל בעקבות חשד מבוסס שנוסעי הרכב היו מעורבים בגניבת העדר וכי נשקפה לו סכנה.

בהחלטתו קבע השופט כי בשלב זה אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום, וציין כי ביחס לחלק מהעבירות קיימות שאלות ראייתיות שיתבררו במסגרת ההליך העיקרי.

בין היתר העיר כי קיימים סימני שאלה באשר לנסיבות הירי ולעבירת שיבוש מהלכי המשפט, וכי חומר הראיות אינו חד-משמעי בנקודות אלה.

לצד זאת הקדיש השופט חלק נרחב מהחלטתו למציאות הביטחונית שבה חיים, לדבריו, תושבי החוות ביהודה ושומרון. תחילה התייחס לרקע לאירוע - גניבת עדר הכבשים - וקבע כי גניבה חקלאית מסבה לחקלאים נזק כלכלי כבד, שכן עדר שנבנה במשך שנים עלול להיעלם בתוך שעות, בעוד שחברות הביטוח אינן מבטחות כיום עדרי צאן ובקר. לדבריו, גם נסיבה זו צריכה להילקח בחשבון בעת בחינת התנהלותו של כהן.

בהמשך כתב השופט כי "יש לשים לנגד עינינו גם את המציאות הקשה עד בלתי נסבלת שחווים המתיישבים ביהודה ושומרון וביתר דגש - דרי החוות". הוא מנה שורה של איומים ביטחוניים, ובהם פיגועים יומיומיים, ניסיונות חדירה ליישובים ולחוות, התנכלויות, גניבות חקלאיות, הצתות ושריפות, והוסיף כי המתיישבים מתמודדים עם אוכלוסייה עוינת, "אשר לא פעם דורשת את רעתם, עד כדי קיפוד חייהם".

עוד כתב כי "טעות קלה בניווט עלולה להסתיים בלינץ’ ובחבלות קשות עד כדי אובדן חיים", "נסיעה פשוטה הביתה עלולה להסתיים בפגיעת ראש מאבן גדולה", וכי "עמידה בטרמפיאדה עלולה להסתיים ברצח תוך ירי ממכונית נוסעת".

השופט הוסיף כי חיים במציאות ביטחונית כזו מחייבים את המתיישבים "להיות חשדנים ולהקפיד על נחישות בפעולותיהם", גם אם התנהלות כזו עלולה להיראות בעיני מי שאינו חי באזור כ"בוטה ואפילו מוגזמת".

לדבריו, "את המעשים והתגובות מצדם יש לבחון, בין היתר, לנוכח מציאות זו, ולא בתנאי מעבדה, תחת משב המזגן ואור הניאון". עם זאת, הדגיש כי אין בדבריו כדי להעניק חסינות מפני אכיפת החוק: "אם עובר מאן דהוא על החוק - יהיה עליו לתת את הדין בכל מקרה, אך תמיד יש לבחון את מכלול הנסיבות בטרם קביעת מסקנות".

בסופו של דבר דחה בית המשפט את ערר המדינה להחמיר את תנאי השחרור, וקיבל באופן חלקי את עררו של כהן בכך שקצב את פסילת רישיון הנהיגה לחודשיים, בין היתר בהיעדר תחבורה ציבורית יעילה באזור מגוריו. יתר תנאי השחרור נותרו על כנם.

עו"ד עדי קידר, המייצג את כהן מטעם ארגון 'חוננו', מסר בתגובה: "אני מברך על החלטת בית המשפט המחוזי. השופט סולקין קיבל את מלוא טענותינו וקבע קביעות חשובות מאוד מבחינת המצב בהתיישבות והיחס למתיישבים.

"אני מקווה שהפרקליטות ומשטרת ישראל יקראו טוב טוב את ההחלטה והדברים יחלחלו עד לאחרון השוטרים בשטח. אוריה כהן וחבריו הם מתיישבים חלוצים וכך יש לראות אותם ולא כעבריינים".