פערי הענישה נחשפים: הפרקליטות הצבאית מודה - מסלול צבאי מקל עם נאשמי הברחות

לאחר חשיפת "היום", הפרקליטות הצבאית מודה לראשונה באופן רשמי: חיילי מילואים המעורבים בפרשות הברחת סחורות לרצועת עזה עשויים להיות חשופים לענישה מקלה יותר - אם יועמדו לדין במערכת הצבאית.

על פי עמדת הפרקליטות, מי שמועמד לדין בבית הדין הצבאי חשוף לעונש מרבי של עשר שנות מאסר בלבד. מנגד, במערכת האזרחית ניתן לייחס לנאשמים עבירות חמורות בהרבה - שדינן מאסר עולם ואף עונש מוות.

האישור הדרמטי ניתן במסגרת תגובת הפרקליטות לעתירתו של רס"ן במילואים עלא אחמד, קצין לוגיסטיקה לשעבר, המואשם כי ניצל את תפקידו במהלך המלחמה כדי להבריח סיגריות וסחורות נוספות לרצועת עזה.

לפי כתב האישום, אחמד פעל בין יוני לספטמבר 2025: הוא איתר משאיות פלסטיניות סמוך לגדר, תיעד אותן והעביר מידע לגורמים נוספים כאשר נוצרה "הזדמנות להברחה". עוד נטען כי עשה שימוש במידע צבאי מסווג - לרבות פריסת כוחות, מיקומי מצלמות ו"שטחים מתים", כדי לתזמן את הפעילות. בסך הכול מיוחסות לו שש הברחות, שהניבו רווח של כ-850 אלף שקלים, מהם כ-132 אלף שקלים הועברו לקצין בדרגת סא"ל בתמורה למידע.

תחילה הורה בית הדין הצבאי המחוזי לשחרר את אחמד למעצר בית, לאחר שנקבע כי ניתן לאיין את מסוכנותו בתנאים מגבילים. אולם הפרקליטות ערערה - ובית הדין הצבאי לערעורים הפך את ההחלטה והורה על מעצרו עד תום ההליכים. המשנה לנשיאת בית הדין, תא"ל נועה זומר, קבעה כי אחמד פעל "עבור בצע כסף" והיה חוליה מרכזית בשרשרת ההברחות.

בעקבות זאת עתר אחמד לבג"ץ, וטען לאפליה: לדבריו, חיילי מילואים אחרים שנחשדו בפרשות דומות הועמדו לדין במערכת האזרחית - שם קיימת אפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני. מנגד, בחירת המסלול הצבאי בעניינו, כך טען, פגעה בזכויותיו לשוויון ולחירות.

הפרקליטות הצבאית דחתה את הטענה, אך למעשה אישרה את עצם הפער: "אילו היה מוגש כתב האישום לערכאה האזרחית, הייתה נדרשת התביעה לייחס לו עבירה אחרת אשר העונש בצדה חמור יותר", נכתב. עוד הדגישה כי לא ניתן לבודד מאפיין אחד של מערכת שיפוטית מבלי להתייחס למכלול ההבדלים.

בג"ץ דחה את העתירה על הסף, וקבע כי סוגיית בחירת מסלול ההעמדה לדין תתברר במסגרת ההליך הפלילי עצמו - מבלי להביע עמדה לגופה של טענת האפליה.

ברקע הדברים עומדת מחלוקת עמוקה בין פרקליט המדינה עמית אייסמן לבין הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל איתי אופיר. בעוד פרקליטות המדינה סבורה כי יש לייחס למעורבים עבירה של סיוע לאויב בשעת מלחמה - עבירה מהחמורות שבספר החוקים, בצבא בחרו במקרים מסוימים להעמיד לדין בגין עבירה קלה יותר של עזרה לאויב לפי חוק השיפוט הצבאי.

הפער, כפי שנחשף ב"היום", אינו מתקיים רק בין אזרחים לחיילים - אלא גם בין חיילי מילואים עצמם. כך נוצרו בפועל שני מסלולי העמדה לדין באותן פרשות, עם הבדל דרמטי בענישה האפשרית.