העליון הכריע: עמרי אסנהיים לא ימסור את כל חומרי הגלם מהראיון עם פלדשטיין

בית המשפט העליון קיבל את עמדת העיתונאי עמרי אסנהיים וקבע כי המשטרה לא עמדה בתנאים הנדרשים לחייב אותו למסור את כלל חומרי הגלם מהריאיון שקיים עם אלי פלדשטיין בכאן 11.

בהחלטה, שנכתבה על ידי הנשיא יצחק עמית והשופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב, נקבע כי יש להרחיב את היקף החיסיון העיתונאי כך שיחול גם על מידע שנמסר לעיתונאי ״שלא לציטוט״ וגם על חומרי גלם שהושגו מכוח יחסי אמון שנרקמו בין העיתונאי למקורו.

יחד עם זאת, האפשרות לא נסגרה בפני המשטרה. העליון קבע כי המשטרה יכולה להגיש בקשה חדשה שבה תבהיר אילו חומרים ספציפיים דרושים לה לצורכי החקירה, לאסנהיים תינתן זכות תגובה, ואז יכריע בית המשפט העליון בעצמו בבקשה. השופט אלכס שטיין הוסיף כי כאשר עיתונאי מפר ביודעין, או תחת עצימת עיניים, הוראה חוקית הנוגעת לסודות המדינה - לא יעמוד לו חיסיון, וכך גם לגבי המקור שגילה לו.

המשטרה דרשה את חומרי הגלם

בדצמבר 2025 שודרו בכאן 11 שלושה פרקים של ריאיון שקיים אסנהיים עם פלדשטיין, שנגע בין היתר לפרשת הבילד ופרשת הפגישה לילית שקיים פלדשטיין עם צחי ברוורמן, ראש סגל ראש הממשלה.

בינואר 2026 הגישה המשטרה בקשה לקבל את כלל חומרי הגלם שעמדו בבסיס הריאיון, בטענה שהחומר הגולמי חיוני לחקירה משום שגרסת פלדשטיין בריאיון אינה עולה בקנה אחד עם אמירותיו בחקירה. בית משפט השלום בהחלטה של הנשיא מנחם מזרחי קיבל את הבקשה ואסנהיים הגיש ערר למחוזי.

בית המשפט המחוזי הציע לאסנהיים להעביר לידיו לבית המשפט בלבד את חומרי הגלם הנוגעים לאמירות "לא לציטוט", כדי שבית המשפט יבחן אותם בעצמו. ביחס ליתרת חומרי הגלם, המחוזי דחה את הערר ופסק שיש להעבירם למשטרה. אסנהיים סירב למתווה ובעקבות הסירוב, דחה המחוזי את הערר בכללותו והורה על העברת מלוא החומרים למשטרה.

פסק הדין קרא להרחבת החיסיון העיתונאי

בפסק דינו קבע הנשיא עמית כי הגיעה העת להרחיב את היקף החיסיון העיתונאי "עקב בצד אגודל ואגודל בצד עקב". עד כה הוכר החיסיון בפסיקה על זהות המקור ועל מידע שעלול לחשוף אותה. בית המשפט המחוזי הכיר בהרחבה מסוימת וקבע כי יש להגן גם על חומרים שנמסרו "לא לציטוט".

העליון אימץ קביעה זו אך הוסיף כי אין די בה, וכי החיסיון חל גם על חומרי גלם שהושגו מכוח יחסי אמון שנרקמו לאורך זמן בין העיתונאי למקורו, גם אם לא סוכם עליהם במפורש כי הם מחוץ לפרוטוקול. "לא רק הסודיות היא שעומדת ביסודו של החיסיון", כתב הנשיא עמית, "כי אם גם האופן שבו הושגו - אותם יחסי אמון שנרקמו במסגרת מערכת היחסים העדינה שבין המקור ובין העיתונאי."

עם זאת, הנשיא עמית הדגיש כי לא מדובר בחיסיון גורף על כל חומר גלם עיתונאי. בית המשפט קבע כי יש לבחון בכל מקרה את טיב ומשך מערכת היחסים שבין העיתונאי למקור, את מידת יחסי האמון שהניבו את החומר המבוקש, ואת מידת ההסתמכות של המקור על העיתונאי. כך למשל הבחין בית המשפט בין חומרי גלם שנאספו בראיונות רחוב מזדמנים לבין חומרי גלם שנאספו במסגרת ריאיון עומק שנערך על פני חודשים. עוד הוסיף בית המשפט כי החיסיון העיתונאי הוא חיסיון יחסי שניתן להסירו, ואין בהרחבתו כדי להפכו למוחלט.

באשר למעמדו המשפטי של החיסיון, קבע הנשיא עמית כי החיסיון העיתונאי הוא "חיסיון מוסדי" הנועד לטובת שלושה: המקור, העיתונאי, והציבור בכלל. בכך שונה הוא מחסיונות מקצועיים אחרים שנועדו להגן על האינטרס הפרטי של הלקוח או המטופל. ההצדקה לחיסיון היא תועלתנית - שמירה על מוסד העיתונות ועל זרימת המידע מן הפרט לציבור דרך העיתונאי כגורם מתווך.

יחד עם זאת, האפשרות לא נסגרה בפני המשטרה. העליון קבע כי החיסיון העיתונאי הוא חיסיון יחסי בלבד, שבית המשפט רשאי להסירו במקרים המתאימים בהתאם למבחן המשולש שנקבע בהלכת ציטרין - רלוונטיות החומר המבוקש, נחיצותו מאחר שאין ראיות חלופיות, וחיוניותו לעשיית צדק בנושא מהותי. לפיכך הורה בית המשפט למשטרה להגיש בקשה חדשה ומפורטת שבה תבהיר אילו חומרים ספציפיים דרושים לה מתוך חומרי הגלם ולשם מה, ולא תסתפק בבקשה כוללנית לקבל את מלוא החומרים - בקשה שהעליון רמז כי אינה עומדת במבחן הרלוונטיות והנחיצות ומהווה "מסע דיג".