פסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים קובע: כל עוד לא ניתן צו איסור פרסום מפורש מותר לפרסם מידע מתוך הליכים משפטיים, גם כאשר מדובר במידע אישי ורגיש במיוחד.
בין היתר, פסק הדין מאשר כי ניתן לפרסם מידע רפואי, מספרי תעודת זהות, חתימות, תצהירים ואף החלטות שנכתבו בראשי תיבות בלבד כל עוד מדובר בהליך פומבי שלא הוטל עליו חיסיון.
פסק הדין ניתן במסגרת תביעה שהגיש ארז אומן נגד אתר “תולעת המשפט”, עמותת “התמנון מידע ציבורי לכל”, מייסד האתר גיא זומר והנהלת בתי המשפט. אומן, שניהל לאורך השנים תביעות בבתי הדין לעבודה וערעורים על ועדות רפואיות של הביטוח הלאומי, טען כי באתר פורסמו מסמכים שכללו מידע רפואי אישי, מספר תעודת הזהות שלו ודוגמת חתימתו — וכי הפרסום גרם לו לפגיעה קשה בפרטיות.
בין היתר, התובע הלין על כך שחיפוש שמו בגוגל הוביל ישירות לעמוד ייעודי ב”תולעת המשפט”, שבו רוכזו ההליכים שניהל לאורך השנים. בנוסף טען כי מסמכים מתוך הליכים רפואיים שניהל מול הביטוח הלאומי נותרו נגישים לציבור, גם לאחר שפנה בדרישה להסירם.
בחלק מהמקרים, עולה מפסק הדין, אומן אכן פנה לבתי הדין לעבודה וביקש צווי איסור פרסום ובקשותיו התקבלו. לאחר שניתנו הצווים, הפרסומים הוסרו. אלא שבית המשפט קבע כי כל עוד לא ניתן צו כזה, הפרסום היה חוקי.
אלא שבית המשפט קבע כי הפרסום חוסה תחת ההגנות שקובע החוק לפרסום הליכים משפטיים. השופטת הדגישה כי “המחוקק בחר להעניק חסינות מלאה למי שמפרסם דיווח נכון והוגן של הליכים משפטיים והחלטות שיפוטיות, גם במקום בו הם פוגעים בפרטיות.”
בפסק הדין הודגש כי עקרון פומביות הדיון הוא עקרון יסוד חוקתי. “הכלל הוא שיש לפרסם את פסקי הדין לרבות שמותיהם של בעלי הדין”. עוד נקבע כי עצם העובדה שהמידע כולל פרטים רפואיים אינה מספיקה כשלעצמה כדי למנוע פרסום, אם בעל הדין לא ביקש מראש צו איסור פרסום.
לפי פסק הדין, האחריות למנוע חשיפה מוטלת בראש ובראשונה על בעל הדין עצמו. “הפתרון מצוי בבקשת צו איסור פרסום”, נכתב תוך הפניה לפסיקה קודמת, כאשר ללא צו כזה — אין עילה לתבוע על עצם הפרסום בדיעבד.
פסק הדין מעניק גיבוי גם לאופן הפעולה של “תולעת המשפט”, שמאנדקס באופן אוטומטי מידע פומבי מתוך מערכת “נט המשפט”. בית המשפט אישר כי האתר פעל כחוק כאשר סירב להסיר פרסומים ללא צו שיפוטי, וקבע כי מדיניות זו עולה בקנה אחד עם הדין.
גם הנהלת בתי המשפט יצאה מההליך ללא אחריות. השופטת קבעה כי מערכת “נט המשפט” פועלת בהתאם להסדרים הקיימים בחוק ובפסיקה, וכי לא הייתה חובה להסתיר מידע מעבר למה שנקבע בצו שיפוטי או בהוראות הדין.
אחת הנקודות הבולטות בפסק הדין נוגעת לפער שקיים כיום בחוק בין סוגי הליכים רפואיים. בעוד שבתביעות נזקי גוף בבתי משפט אזרחיים קיים חיסיון אוטומטי על שמות התובעים, בערעורים על ועדות רפואיות של הביטוח הלאומי בבית הדין לעבודה — הגנה כזו כלל אינה קיימת.
השופטת עצמה הביעה אי נוחות מהמצב וכתבה “אודה ולא אבוש שלא ברור מדוע עשה המחוקק אבחנה בין פרסום שמו של תובע בתביעת נזק גוף לבין פרסום שמו של מערער בערעור על קביעת ועדה רפואית”.
למרות דחיית התביעה במלואה, בית המשפט נמנע מלחייב את התובע בהוצאות משפט. השופטת ציינה כי שני הצדדים פעלו מתוך אמונה אמיתית בצדקת דרכם — התובע בשם הזכות לפרטיות, והנתבעים בשם עקרון פומביות הדיון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו