הוא מ-פ-ח-ד: ניסיונות נתניהו לטרפד את המשפט לא מותירים מקום לספק

משחק השח בין נתניהו ועורכי דינו לבין היועצת המשפטית ופרקליט המדינה הגיע שלשום (שבת) לעוד אבן דרך, עם הודעת איסמן ובהרב-מיארה שהם מוכנים לגישור הפלילי שהציע נשיא המדינה. נכון לאתמול נתניהו עדיין לא הביע עמדה פורמלית אבל הגישה שלו ברורה - משחק על התשה וזמן, רק לא להגיע לפסק דין סופי. היועצת ופרקליט המדינה הציבו שני עקרונות להסכמה - אין תנאים מוקדמים והמשפט לא מתעכב.

נתניהו מצדו ממשיך לבטל דיונים בסיטונות בדרכו למערכת בחירות נוספת, מנסה להבטיח שאכן לא יהיה כלום במשפט עצמו. אבל בינתיים יש הרבה סבל לכולנו, כי משפט נתניהו הוא כיב מוגלתי בלכידות ובהרמוניה של הציבור הישראלי, באחריות שני הצדדים. גם מי שניהל מסע צייד ללא קווים אדומים נגד ראש ממשלה מכהן, וגם מי שמרסק את הלגיטימציה של מערכות השלטון, כדי להימלט מהדין.

הצדדים היו אמורים להשיב עד אתמול לנשיא, האם הם מוכנים להיכנס לשיחות גישור בחסותו. האם בבית הנשיא, האם באולמו של שופט מכהן או בדימוס. לכך לא ניתנה שום התייחסות. בכלל, כשהתפזר אבק ההחלטה של הרצוג התברר שהוא בעצם לא החליט דבר, אלא רק הקפיא את המענה לבקשת החנינה. לא דחה אותה, אלא רק מקדם הידברות. דומה שגם הוא משחק על הזמן, מנסה להסתבך פחות עם מי מהצדדים הפוליטיים, בוודאי עם נשיא ארצות הברית.

איפה האחריות?

הידברות היא תמיד דבר נכון, במיוחד כאשר מעורבים בנושא היבטים ציבוריים, פוליטיים ולאומיים כבירים שכאלו. נכון לעכשיו גישור בין העמדות נראה בלתי אפשרי. היועצת והפרקליט דורשים עסקת טיעון שתכלול לפחות הודאה בחלק מהאישומים, קלון ופרישה מהחיים הפוליטיים. זו אגב עמדה מקילה בנסיבות הנוכחיות, כי הרשעה בשלושת התיקים, אפילו באחד, יכולה לשלוח את נתניהו לעונש מאסר. לכן פרישה ללא ריצוי כל עונש היא עסקה מיטיבה לנאשם עם כתב אישום משולש שכזה.

אבל נתניהו לא מעלה על דעתו הסדר מהזן הזה. כידוע, עסקה היא מהלך של תן וקח, אבל הוא רוצה עסקה של קח וקח, הלוואי שהיה מיישם את הגישה הזו בעסקאות מול הערבים. העמדה שלו מתוחכמת ומאתגרת במיוחד, כי הוא הרי שיווק לחסידים שלא היה כלום ולכן אדרבא, במשפט עצמו לא יהיה כלום - צדקתו תצא לאור, כך גם קלונם של מי שהעזו להעליל עליו. מכאן אמור היה נתניהו לדרוש דווקא האצה של המשפט, כדי להגיע לאור השמש המיוחל.

בד בבד, לנוכח עתירות שטענו שנאשם עם משפט שכזה על הגב לא יכול לנהל מדינה, טען ביבי שהכל קטן עליו. הוא יכול להיות ראש ממשלה, להוביל עם במלחמה וגם לנהל תיק עם אין סוף פרטים, עדים וחקירות נגדיות. אבל אם אכן נתניהו לא היה חושש מבירור ההאשמות הוא לא היה עושה הכל, עכשיו, כדי לבטל את התיק - לדחות דיונים, לעכב, לסרבל, למנוע בירור אמיתי ומהיר. ונכון, בניגוד למה שהוא טען בבג"ץ, ראש ממשלה לא יכול לנהל כראוי משפט שכזה ולהנהיג כהלכה את העם. אז איפה האחריות, היושרה, הדאגה לגורל האומה?

יש לנתניהו סיבות טובות לחשוש

בנסיבות המורכבות האלו יזם נתניהו את האס שנועד להכריע את הכף - התערבות של נשיא ארה"ב. טראמפ הוא אכן ידיד גדול, הטוב שבנשיאים מבחינתנו, אבל ההתערבות שלו במשפט היא גם הבוטה וההרסנית ביותר מבחינת העצמאות והריבונות שלנו. פתי מי שמאמין שהנשיא פעל ללא הזמנה ועידוד של ראש הממשלה. ביבי הזמין את ההתערבות הזו בדיוק מאותה סיבה שהוא גורר את המשפט והגיש בקשת חנינה מניפולטיבית: הוא מ-פ-ח-ד.

החסידים והמשווקים של נתניהו יכולים לטעון שהתיקים קרסו, אבל ההתנהלות של נתניהו עצמו מלמדת שהוא חושב אחרת. הוא מעריך שנשקף לו סיכון משמעותי. ואכן, במגבלות המבט של צופה מקצועי מבחוץ, נראה שלפחות בתיק 1000 יש לנתניהו סיבה טובה לחשוש. ודי בתיק הזה כדי להכניס אותו לכלא לקראת חגיגות גיל ה-80, אחרי שיידחה הערעור שלו בעליון.

מאותן סיבות, חלק מהמשחק של נתניהו כולל את שחיקת המוניטין והסמכות של היועצת המשפטית והתביעה. כמי ששיתף פעולה וביסס את ההפיכה המשטרית של אהרון ברק, נתניהו יודע היטב להיות פוצי מוצי של יועצים משפטיים עויינים. אבל הגישה הזו השתנתה אצלו כשהוא הועמד לדין באופן אישי. מאז הוא מוביל דלגיטימציה של בית המשפט, התביעה ומערכות השלטון, ככלי מרכזי להשתחררות מהמשפט.

הבעיה היא שגלי בהרב מיארה ועמית איסמן עוזרים לו בכך מאוד, פועלים במרץ לריסוק הלגיטימציה שלהם עצמם. היועצת המשפטית, במקום שתפגין מקצועיות ואיפוק, מערבבת בין עמדות לגיטימיות למלחמות חסרות שחר - מביכות. היא מתמסרת לליטופים של השמאל ומשחקת גם לידיים של נתניהו, במסגרת המלחמה הקרה שהוא מנהל לטירפוד המשפט.

איך זה ייגמר, קשה לדעת. אולי כאשר נתניהו יפסיק להיות ראש ממשלה, יסתיים העניין של שני הצדדים להמשיך במסע הסבל האישי והציבורי הזה. אז הם גם יגיעו לעסקת הטיעון האמיתית שצריך היה להגיע אליה מזמן, לטובת כולנו.