"זה רק מחיבה": מפקד עמדה בהר הבית ליטף שוטרת והטריד אותה מינית בזמן משמרת

מפקד עמדה בהר הבית, שהיה אחראי על שוטרים מתגברים ועל שוטרות חובה שהוצבו תחת פיקודו, הורשע לאחר שליטף את ידה של שוטרת צעירה וניהל עמה ועם חברתה שיח מיני בוטה במהלך משמרת מבצעית. בית הדין למשטרה קבע כי מדובר בהתנהגות שפגעה בכבוד השוטרות ובתדמית הארגון, וגזר עליו נזיפה חמורה והורדה בדרגה למשך חודשיים. 

מכתב האישום המתוקן שבו הודה עולה כי בתחילת משמרת בהר הבית, השתתף הנאשם בתדרוך שבו הודגש כי יש להתנהג באופן הולם כלפי המתגברים ולהימנע משיח בעל אופי מיני. בהמשך הוצבו שתי שוטרות חובה צעירות בעמדה שבאחריותו. במהלך ההסבר על העבודה במקום, כאשר אחת מהן הניחה את ידה על הגדר, "ליטף מספר פעמים את גב ידה של המתלוננת" ואמר לה: "אם אני נוגע בך זה רק מחיבה". 

לפי האישום, לאחר מכן החל לשוחח עם שתי השוטרות שהיו 23 שנים צעירות ממנו, על זוגיותו האישית, ואמר כי מי שרוצה זוגיות לא משעממת "צריכות לגוון את הסקס" ו"צריכות לשנות תנוחות, כדי שהגבר יישאר במערכת הזוגית". עוד אמר כי נשים "יכולות להתענג לבד ולא חייבות גבר", ושאל את המתלוננת על יחסיה הזוגיים ואם טוב לה בקשר. המתלוננת דיווחה למפקדת שלה, ובעקבות כך הועבר הנאשם לעמדה אחרת. 

התביעה טענה כי הנאשם ניצל את נסיבות המשמרת המשותפת ואת פערי הסמכות והגיל בינו לבין השוטרת הצעירה, כדי לבצע עבירה בעלת גוון מיני. לדבריה, הוא חרג באופן בוטה מנורמות ההתנהגות המצופות ממפקד, במיוחד כשמדובר במי שמופקד על שוטרות חובה צעירות. לצד זאת ציינה התביעה כי לנאשם אין עבר משמעתי, הוא הודה במעשיו, לקח אחריות וחסך את הצורך בהעדת המתלוננת. 

ההגנה ביקשה לאמץ את ההסדר והציגה את נסיבות חייו האישיות, כאשר איבד את אביו השוטר בפיגוע טרור בעיר העתיקה בילדותו, וכי הוא אף נפצע מדקירת מחבל במהלך פעילות מבצעית בהר הבית. עוד נטען כי מדובר בשוטר בעל תרומה משמעותית לארגון לאורך שנים.  בדבריו בפני בית הדין הביע הנאשם חרטה, אמר כי לא הייתה לו כוונה לפגוע באיש, וציין את גאוותו על שירותו במשטרת ישראל ועל תפקידו בגזרת הר הבית. 

בית הדין קבע כי המעשים חמורים במיוחד משום שבוצעו כלפי שוטרות צעירות ובמצב של יחסי השפעה. השופטים הדגישו כי "זכותה של כל שוטרת לסביבת עבודה מוגנת ובטוחה" וכי התנהלות מסוג זה פוגעת באמון הציבור במשטרה. בפסק הדין נכתב עוד כי הנאשם היה אמור לשמש דוגמה אישית, אך "בחר לנצל את פערי הגיל והסמכות". 

לצד חומרת המעשים, צוין כי נשקלו עברו הנקי, הודאתו, תרומתו המבצעית והחיסכון בהליך המשפטי. בסופו של דבר אימץ בית הדין את הסדר הטיעון, הביע תקווה כי העונש יהווה "תמרור אזהרה לנאשם ולמפקדים אחרים", והדגיש את החובה לשמור על סביבת עבודה מכבדת ובטוחה לכלל המשרתים.