"חורג ממדיניות הענישה הנהוגה": כך קוצר המאסר בפרשת התעללות בגן ילדים

לאחר שהורשע בהתעללות בפעוטות: הנאשם ביקש לחזור בו מהודאה במסגרת הסדר טיעון בטענה שלא הבין את משמעותה • העליון דחה את הבקשה וקבע כי מדובר במהלך טקטי - והפחית את העונש מ-24 ל-15 חודשי מאסר

גבר אזוק (אילוסטרציה). צילום: GettyImages

האם ניתן לחזור מהודאה במסגרת הסדר טיעון, ומה קורה כשבית המשפט משתכנע רק חלקית? פסק דין של בית המשפט העליון קובע קו ברור: ההרשעה בפרשת התעללות בפעוטות בגן ילדים תישאר על כנה, אך העונש ייבחן מחדש - ובמקרה זה הופחת משמעותית, משנתיים מאסר ל-15 חודשי מאסר בפועל.

תיעוד ההתעללות בפעוטות בהוד השרון (ארכיון) // ללא

ההליך החל בעקבות כתב אישום שהוגש נגד המערער ואחרים בגין שורת אירועים חמורים בגן ילדים, במסגרתם יוחסו לו עבירות של התעללות בקטינים, תקיפה והשארת ילד ללא השגחה. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה במסגרת הסדר טיעון, המערער היה מעורב במספר אירועים שבהם פגע בילדים, בין היתר באמצעות עידוד אלימות בין ילדים, השפלת פעוט והשלכת חפצים לעברו, וכן הרמת ילדים והעברתם באופן מסוכן.

לאחר הרשעתו ביקש המערער לחזור בו מהודאתו. לטענתו, ההודאה לא ניתנה מתוך רצון חופשי אלא בעקבות עצת עורך דינו, מבלי שהבין את משמעותה. עוד טען כי יש לאפשר לו לנהל את משפטו ולהוכיח את חפותו, במיוחד ביחס לחלק מהאישומים. לדבריו, הודאתו ניתנה "באופן עיוור", ללא הבנה מלאה של ההשלכות המשפטיות.

ילדים, התעללות, אילוסטרציה, צילום: GettyImages

מנגד טענה המדינה כי מדובר במהלך טקטי שנולד בעקבות תסקיר שלילי של שירות המבחן והחשש מהעונש הצפוי. עוד נטען כי המערער הודה במסגרת הליך גישור ממושך, לאחר שנחשף לראיות נגדו, וכי גם לאחר מכן מסר גרסאות המהוות הודאה חלקית במעשים.

בית המשפט העליון דחה את טענות המערער וקבע כי לא הוכח פגם ברצונו החופשי בעת מתן ההודאה. נקבע כי ההודאה ניתנה לאחר הליך גישור ובהסדר טיעון מתוקן, כאשר המערער עצמו הצהיר כי הוא מבין את עובדות כתב האישום ומודה בהן. עוד נקבע כי לא הוצגו ראיות חדשות או נסיבות חריגות המצדיקות חזרה מהודאה, וכי העיתוי של הבקשה - לאחר קבלת תסקיר שלילי - מחזק את המסקנה שמדובר במהלך טקטי. בית המשפט הדגיש כי "המערער לא עמד בנטל המשמעותי המוטל עליו להראות כי נפל פגם כלשהו ברצונו החופשי".

בית המשפט העליון (ארכיון), צילום: אורן בן חקון

עם זאת, בכל הנוגע לעונש, קיבל בית המשפט את הערעור באופן חלקי. נקבע כי העונש שנגזר בבית המשפט המחוזי - 24 חודשי מאסר - חורג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. השופטים ציינו כי מעשיו של המערער אמנם חמורים, אך חלקם ברף נמוך יחסית, בוצעו בפרק זמן קצר, ובנוסף המערער לא היה בעל אחריות רשמית על הילדים.

בהשוואה לפסיקה קודמת קבע העליון כי מתחם הענישה הראוי נמוך יותר, והעמיד את עונשו של המערער על 15 חודשי מאסר בפועל. לצד זאת, יתר רכיבי הענישה, לרבות פיצוי לנפגעים, נותרו על כנם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר