ערר שגרתי על הארכת מעצר חשף באולם בית המשפט המחוזי בתל אביב תמונה מטרידה: עצור, ניצול טבח הנובה המאובחן עם פוסט-טראומה, הוחזק במשך יממה שלמה כשהוא כבול בידיו וברגליו – גם בתוך תא המעצר, ואפילו בשנתו.
ניצול הנובה נעצר בחשד לסחיטה באיומים, והגיע לדיון בערר שהגיש על הארכת מעצרו - דיון שגרתי המתקיים מדי יום באולמות בתי המשפט. השופט עודד מאור דחה את הערר, קיבל את עמדת המשטרה וקבע כי קיים חשד סביר המצדיק את המשך מעצרו. אלא שעיקר הדיון כלל לא עסק בחשדות או בעבירה שביצע לכאורה, אלא בתנאים שבהם הוחזק, אשר חשפו תמונה מדאיגה הנובעת גם מהשלכות משבר הכליאה.
הגיע כבול בידיו וברגליו
החשוד הגיע לאולם כשהוא אזוק בידיו וברגליו – דבר חריג בפני עצמו, המותר רק בתנאים יוצאי דופן כמו חשש להימלטות או מסוכנות ממשית. במהלך הדיון נחשף כי היה כבול כך במשך יממה שלמה. כשביקש השופט מאור הבהרה, השיב נציג המשטרה כי כבלו את ידיו ורגליו "כדי לשמור על בריאותו וכדי שלא חלילה יפגע בעצמו", בהתאם להנחיית קצין אג"מ.
עוד נחשפה סאגה שלמה של חיפוש מקום להותירו במעצר: בשעה 3 לפנות בוקר הובא למגרש הרוסים – שם סירבו לקבלו. ניסיון נוסף להותירו באבו כביר נכשל אף הוא נוכח משבר הכליאה. בסופו של דבר הוחזר לתחנת מסובים, ושם נותר כבול כל הלילה.
סנגוריו, עורכי הדין מורן סעדון ורענן עמוסי, הציגו אישור שלפיו הפסיכיאטר המחוזי לא מצא חשש אובדני המצדיק אמצעים חריגים. "אם היה חשש, היה אפשר לשים לידו שוטר. היה אפשר להחזיקו במקום עם מצלמה," טענה סעדון. היא הוסיפה כי מרשה שהה במסיבת הנובה יחד עם אחיו ו-19 מחבריו – "והניצולים היחידים זה הוא ואחיו." נדגיש כי לפי הדין, כבילת עצור מותרת רק במקרים חריגים – כאשר קיים חשש סביר להימלטות, לגרימת נזק, לשיבוש ראיות או לפגיעה בסדר. הכבילה חייבת להיות מידתית, הכרחית, מוגבלת בזמן, מתועדת ומאושרת על ידי המפקד המוסמך.
במהלך הדיון, נציג המשטרה אמר כי יברר אם אכן היה כבול במשך 24 שעות מאחר וזה נראה לו ״תמוהה״, ולאחר שבירר הבין שזה מה שהיה.
"לא היה ניתן למצוא אמצעי אחר?"
בהחלטתו לא חסך השופט מאור ביקורת חריפה וכתב: ״תיצלנה אוזנינו כשאנו שומעים שאדם נותר בבית המעצר כשהוא כבול בידיו וברגליו, וזאת בהנחיה שניתנת כדי שלא יפגע בעצמו." הוא תהה: "האם לא היה ניתן למצוא אמצעי אחר שאינו פוגע בכבודו של האדם? היעלה על הדעת, שלא בהתאם להתוויה והנחיה רפואית בהקשר זה, ובלא שיש טעם מבוסס דיו כדי לכבול אדם בידיו וברגליו, הוא יישאר כבול בבית המעצר?"
מאור קשר את הדברים למצוקת הכליאה: "על המצוקה הקשה במתקני הכליאה והמעצר אני שומע במהלכה השוטף של עבודתי. עניין זה חוזר פעם אחר פעם." הוא הדגיש כי זכותו של עצור לתנאי מעצר הולמים מעוגנת הן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו והן בחוק סדר הדין הפלילי, "המדברות בהחזקת עצור בתנאים הולמים שלא יהא בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו."
עוד כתב: "אני מתקשה להבין את הנסיבות שהובילו להחלטה לכבול אותו גם בידיו וגם ברגליו. החלטה כזאת צריכה להיות, להשקפתי, אם היא ניתנת, כתובה, אגב נימוקים מפורטים, ולעציר יש לתת אף את האפשרות להעביר אותה תחת שבט ביקורתו של בית המשפט."
תגובת עורכי הדין רענן עמוסי ומורן סעדון: ״הכלא הוא ״מראה״ של החברה. התנהגות כה אכזרית, מוזנחת על גבול הפושעת מעידה על משהו עמוק ומטריד מצד מי שאמון על שמירת ואכיפת החוק.
לכבול אדם במשך כל כך הרבה שעות ידיים ורגליים גם כשהוא בתוך התא ואף במהלך שינה זו אינה איוולת אלא פשע של ממש. מרשנו, אדם צעיר ניצול טבח הנובה, איבד את כל חבריו מול עיניו, מתמודד עם קשיים רבים ובאה המדינה, יש לומר באה שוב המדינה, ופוגעת בו קשות״.
