בית המשפט העליון אישר: הורים יוכלו להשתמש בזרעו של בנם הקטין שנפטר

בית המשפט העליון אישר, במקרה חריג, את השימוש בזרעו של נער בן 17 שנפטר ממחלת הסרטן לצורך הבאת צאצא לעולם לאחר מותו, ודחה את בקשת רשות הערעור שהגישה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, נגד ההחלטה.

ההכרעה מאפשרת להורי המנוח להתקדם בהליך להעמדת צאצא מזרעו באמצעות אישה שנבחרה על ידם. עם זאת, השופטים הדגישו כי אין מדובר בקביעת הלכה כללית באשר לשימוש בזרע של קטינים שנפטרו, וכי הסוגיה העקרונית נותרת להכרעת המחוקק.

המנוח הלך לעולמו ביוני 2021, כשהוא בן 17 ושלושה חודשים בלבד, לאחר מאבק במחלת הסרטן. טרם תחילת הטיפולים הרפואיים הפקיד זרע לשימור פוריות, ובמאי 2020 חתם על כרטיס שומר זרע. לאחר מותו פנו הוריו לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לעשות שימוש בזרעו לצורך הפריית אישה שנבחרה על ידם כאם מיועדת.

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קיבל את הבקשה בינואר 2025, והתיר שימוש בשתי מנות זרע לצורך ההפריה. נקבע כי אם ההליך לא יצלח, יידרשו ההורים לפנות לבית המשפט בבקשה נוספת לשימוש בשלוש המנות הנותרות, לצורך הפריית אישה אחרת שתיבחר על ידם ותיתן את הסכמתה.

בפסק הדין נקבע כי גילו של הקטין, שהיה על סף בגירות, אינו מהווה חסם. עוד נקבע כי ממכלול הראיות, ובהן תסקיר עובד סוציאלי, עולה בבירור שהמנוח היה בוגר לגילו, מודע למצבו, והביע רצון כן להמשכיות לאחר מותו - רצון שאינו מותנה בזהות האם המיועדת.

היועצת המשפטית לממשלה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אך ערעורה נדחה באוגוסט 2025. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לשלול באופן קטגורי התחשבות ברצונו של קטין להמשכיות לאחר מותו, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך בחינת בגרותו הנפשית וגיבוש רצונו. ביחס למקרה הקונקרטי נקבע כי רצונו של המנוח הוכח מעבר לכל ספק, וכי הוכחה בגרות נפשית המעידה על גמירות דעת.

בעמדתה שהוגשה לבית המשפט העליון, טענה היועצת המשפטית לממשלה כי לא ניתן לייחס לקטין רצון משפטי בר תוקף להעמדת צאצאים לאחר מותו. לדבריה, מדובר בהחלטה כבדת משקל שמתגבשת רק בשלבי בגרותו של אדם, ואין להרחיב את האפשרות בהיעדר הסדר חקיקתי מפורש, ולא באמצעות "חקיקה שיפוטית".

מנגד, טענו ההורים כי אין לקבל גישה שרירותית, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. הם הדגישו כי ההליכים מתנהלים זה למעלה מארבע שנים, וכי עיכוב נוסף עלול לסכל את יישום פסק הדין נוכח גילה של האם המיועדת. עוד הפנו לתסקיר עובד סוציאלי מפורט שתמך בבקשה.

השופט אלכס שטיין, שכתב את פסק הדין המכריע, הדגיש כי המנוח היה בן 17 ושלושה חודשים בלבד, וכי הערכאות הקודמות קבעו שמדובר ברצון אמיתי, מגובש ובלתי מותנה. לדבריו, “כפסע היה בין המנוח, בהיותו על סף בגרות, לבין עמידה בתנאים שנקבעו”.

השופט שטיין הוסיף כי אילו היה המנוח בן 18 ויום אחד בלבד, ולא בן 17 ושלושה חודשים, היועצת המשפטית לממשלה לא הייתה מתנגדת, ובקשת ההורים הייתה מאושרת. עוד קבע כי "קטינות המנוח בענייננו אינה מובהקת, ושיקול דעתו היה כשל אדם בגיר. משכך, אין מדובר במקרה הממחיש את הקשיים האמיתיים הכרוכים באישור שימוש בזרעו של קטין לאחר מותו".

השופט דוד מינץ הצטרף להחלטה, ואילו השופט חאלד כבוב כתב כי הגישה המוחלטת של היועצת המשפטית לממשלה - לאסור שימוש בזרע של קטין בכל הנסיבות - אינה מקובלת עליו.

בסיכומו של דבר, בית המשפט העליון אפשר להורי המנוח להתקדם בהליך ההפריה, אך נמנע מקביעת הלכה כללית באשר לשימוש בזרעו של קטין לאחר מותו, והבהיר כי ההכרעה בשאלה הערכית והמשפטית הרחבה מסורה למחוקק.