מדינת חוק? תלוי את מי שואלים: למה חרדים לא הולכים לבתי המשפט

שמתם לב שאין חרדים בבית משפט? כלומר, אולי תוכלו לראות אותם במשפטים בין חרדים לחילונים, אבל כאשר יש סכסוך בין שני חרדים הם לעולם לא ילכו לבית משפט רגיל, אלא לבית דין צדק (ראשי תיבות בד"צ, כן כמו בכשרות).

צריך לשים לב להבדלים, בית דין רבני הוא זה שכולנו מכירים ויש לו שליטה בכל הקשור לנישואים וגירושים בצורה גורפת במדינה. יחד עם זאת, זוהי הסמכות העיקרית שלו והוא לא נועד על מנת לשמש כבית משפט בפועל, בשביל זה יש את אותם הבד"צים.

אותם מוסדות נועדו כדי לטפל בשלל נושאים כמו: דיני ממונות, אישות ואפילו גרות. בית דין צדק הוא בעצם בית משפט פרטי, בית משפט שאתה בוחר בו ומשלם לו. ישנם סוגים רבים של בתי דין צדק, כאלה מסודרים וגדולים, כמו בית הדין בגדול בבני ברק שהקים הרב נסים קרליץ, ויש מקומות קטנים כל כך שיכולים להסתכם בחדר בבית הכנסת.

אבל, החלטות שנלקחות שם הן החלטות רציניות לגמרי והדיין שבורר במקרה המוצג לפניו הוא בעצם שופט בפועל. אבל איך זה מתאפשר?

עו"ד דודי פרחיה מסביר: "חוק הבוררות מאפשר לכל אדם, החל משופט עליון בדימוס ועד נהג משאית שלא סיים בגרות, להיות בורר. אין דרישות כשירות בחוק וכל עוד שני הצדדים מסכימים על זהות הבורר, הוא הבורר ביניהם".

חשוב להגיד, לא רק חרדים משתמשים בכוח של חוק הבוררות, קחו לדוגמה יהלומנים שעובדים בבורסה ליהלומים. סכסוכים פנימיים שם נפתרים בעזרתו של בורר והחלטתו היא החלטה סופית שמקובלת על שני הצדדים, בעקבות התקנון המחייב של הבורסה ליהלומים, גם אם זה לא שופט בית משפט.

חרדים יבחרו בבתי דין צדק מסיבה מאוד ברורה, הם נשפטים על פי ההלכה שלהם ולא על פי החוק הישראלי, שמתכתב פחות עם האמונות שלהם.

ישנם הבדלים בין המשפט הישראלי שחל בבתי המשפט בישראל לבין חוקי ההלכה, דוגמא אחת יכולה להיות בעניין התיישנות: על פי הדין הישראלי תביעות אזרחיות מתיישנות בדרך כלל לאחר 7 שנים, לעומת זאת לפי ההלכה אין התיישנות.

דוגמא נוספת היא ההתייחסות לחברות בע"מ - בעוד שעל פי חוק החברות הישראלי, חברה בע"מ היא ישות משפטית נפרדת מהבעלים שלה וגם אם החברה מחויבת בדין, זה לא מחייב את הבעלים של החברה.

"לעומת זאת בהלכה אין התייחסות לתאגידים בע"מ ולכן בבתי הדין הדתיים בדרך כלל נהוג לחייב את בעל החברה יחד עם החברה, עניין חשוב מאוד במקרה שלחברה אין כסף לשלם ואילו לבעלים שלה כן". מוסיף עו"ד פרחיה.

ואמנם כל זה נשמע אוטופי ואכן ברוב המוחלט של המקרים הצדדים מקבלים את החלטות הדיין, בכל זאת מדובר באנשים בכירים עם הבנה עמוקה של חוקי ההלכה.

אבל מה קורה כאשר אחד הצדדים לא מכבד את החלטת הדיין ולא מבצע אותה? "אם היה מדובר על פסק דין של בית שמפט רגיל, היה אפשר לפתוח תיק הוצאה לפועל ולפעול לגביית החוב, אבל הוצאה לפועל לא עובדת לפי החלטות של בתי דין צדק או של בוררים בכלל, אז מה עושים?

ישנו עוד שלב שבו צריך לקבל אישור של בית משפט רגיל לפסקי דין של בוררים ודיינים כדי לפתוח תיק הוצאה לפועל. אז הצדדים נאלצים לפנות לבתי המשפט החילוניים, ואז גם מתחילות לעלות הטענות נגד הבוררים, טענות שנובעות מתרבות שונה לגמרי של ניהול הליכים בבד"צים החרדיים: היכרות מוקדמת של הבורר עם אחד הצדדים, משוא פנים לטובת אחד הצדדים, שינוי וביטול של פסקי דין לאחר שכבר ניתנו, אי הקפדה על גביית עדויות אמת וכדין משני הצדדים, ניהול דיונים עם צד אחד בלבד ועוד".

כל אלו הן פרקטיקות שנהוגות בבתי הדין, אך המשפט הישראלי קובע כי הן פסולות, וכך יוצא מצב שבו בתי המשפט לא מאשרים פסקי בוררות כאלו בגלל תרבות ניהול הליך שונה לחלוטין, והיעדר של סדרי דין מסודרים ומוסכמים בבד"צים.

ככה, מתחת לפני השטח מתנהל עולם שלם של מערכת חוקים ומשפט שאמנם פחות מוכרים לנו, אבל מספקים פתרון ראוי עבור החרדים בארץ ישראל.