גם במשטרה כבר מסכימים: בן גביר הפך לנטל

מאחורי הזעם הפוליטי - ההסכמה השקטה במשטרה.הודעת היועצת המשפטית לממשלה לבית המשפט, שלפיה השר לביטחון לאומי מעורב עד צוואר בפעילות המשטרה, התקבלה בפומבי בזעם פוליטי. אולם מאחורי הקלעים היא זוכה להסכמה שקטה גם בצמרת המשטרה. לא כהזדהות אידיאולוגית - אלא כהכרה מציאותית: מעורבות היתר של השר הפכה מעומס לנטל, ומנטל לסיכון.

ככל שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מתעקש להידחף לעומק הזירה המשטרתית ולתעד זאת בכל ערוץ אפשרי - כך גוברת בתוך הארגון התחושה שיש להתרחק ממנו. לא מתוך מרד, אלא מתוך אינסטינקט הישרדותי. ההתנהלות שלו מושכת אש, ואותה אש שורפת לא אותו - אלא את המשטרה כולה.

תקציב תמורת תודה

בתחילת דצמבר, עם סגירת תקציב המשרד לביטחון לאומי מול האוצר, הוואטסאפ של כתבי המשרד צפצף שלוש פעמים ברצף: משטרה, שב"ס, כבאות. שלוש הודעות, כמעט אותו נוסח. שלושת ראשי הארגונים הודו לשר לביטחון לאומי. לא על מדיניות, לא על אחריות, לא על גיבוי מקצועי - אלא על כסף.

בן גביר צודק בדבר אחד: הוא לא עציץ. הבעיה היא שבדרך להוכיח זאת, הוא הפך את שלושת הארגונים ואת העומדים בראשם לעציצים. אצלו אין ארוחות חינם: תקציב מגיע עם תודה. גיבוי מגיע עם תודה. תקנים מגיעים עם תודה. קידום - עם תודה.

כך, בשיטה פשוטה ובוטה, מוחזקים שלושת הארגונים הביטחוניים הפועלים תחת המשרד לביטחון לאומי מלמטה, בכף יד פוליטית אחת.

"המפכ"ל העל"

ומי שמחפש הוכחה לכך שבן גביר הפך בפועל ל"מפכ"ל העל" של המשטרה - קיבל אותה השבוע. הפעולה המשטרתית בתראבין הייתה מוצדקת: הפשיעה גואה, חפים מפשע ביישובים סמוכים משלמים מחיר, והמשטרה חייבת לפעול. כאן גם נגמרת הלגיטימציה.

השר לביטחון לאומי הפך את הזירה המבצעית לבמה אישית. הביקורים התכופים שלו אינם חיזוק לשוטרים, אלא מהלך פופוליסטי על גבם - מהלך שמוחק שיטתית את סמכותו של מפכ"ל המשטרה, דני לוי. אותו שר שהכריז על לוי כ"האיש הנכון בזמן הנכון", פועל מאז כדי לטשטש את עצם קיומו של המפכ"ל: בהודעות לתקשורת, בנוכחות ראוותנית בשטח ובהעברת הנחיות גלויות וסמויות לפיקוד.

כך הפכה מדיניות המשטרה מכלי ממלכתי לאמצעי שמשרת מטרה אחת: האג'נדה הפוליטית של השר.

תרגיל ההסחה

בן גביר ממולח. הוא הבין היטב לאן נושבת הרוח מכיוונה של היועצת המשפטית לממשלה. ואז הגיע תרגיל ההסחה: בית כלא מוקף תנינים. שבועיים קודם לכן הופיעו נציב שב"ס וסגל הפיקוד שלו בפני הוועדה לביטחון לאומי, סקרו תוכניות ויעדים - ומילה לא נאמרה על תנינים. זה לא הפריע לשר לייצר כותרת ביום שלמחרת.

בן גביר יכול היה להיות שר לביטחון לאומי מצוין. כשנכנס לתפקיד לא היו לו כישורים, אך הייתה לו הזדמנות. איש לא מנע ממנו להיות שר של כולם, כפי שהבטיח. הוא בחר אחרת.

שליטה דרך מינויים

השבוע נכנס לתפקידו ניצב אבשלום פלד כמפקד מחוז ירושלים. פלד, למי ששכח, רצה להיות מפכ"ל. הוא מעריץ את בן גביר - ובן גביר יודע לגמול למי שהולך איתו. רגע לפני שפלד אמור היה לפרוש, הוא חזר בו. זמן קצר לאחר מכן מונה לפקד על מחוז שבן גביר חפץ בשליטה עליו.

צריך לומר ביושר: בן גביר לא המציא את השיטה. הוא רק משתמש בה באופן בוטה, חסר עכבות ולצרכים פוליטיים ברורים. הוא מגבה שוטרים. הוא אוהב שוטרים. אבל רק את מי שאוהב אותו.

ובמשטרה, יותר ויותר קצינים בכירים מבינים: לא כל חיבוק הוא גיבוי. לפעמים הוא פשוט חיבוק דוב.